ויתקין יוסף
שנת לידה: תרל"ז 1877
שנת עלייה: תרנ"ח 1898
שנת הגעה למושבה: תרנ"ח 1898
מקום מגורים במושבה: בית הגברת לובמן
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תרע"ב 1912
השתייכות לקבוצות
 
ויתקין שמעון
 
ויתקין לאה
      ויתקין יוסף    

יוסף ויתקין נולד במוהילב, רוסיה הלבנה. קיבל חינוך מסורתי-תורני וכן כתיבה עברית ורוסית. בן 17, למד פנקסנות ועבד במשרד למסחר בתבואות. על תכניתו להיות רב מטעם הממשלה ויתר כשהחליט לעלות לארץ ולהתמסר בה לעבודת האדמה.
בשנת התרנ"ח, 1898, הגיע לראשון לציון. עבד חודשים מספר כפועל וכשהזמינוהו אנשי גדרה להיות מורה אצלם, נענה להם והיה למורה ולמנהל בית הספר שם. אף על פי שלא הוכשר להוראה, הקדיש את כל מרצו וכשרונותיו למלאכה זו שהייתה בעיניו מלאכת קודש ועד מהרה נודע שמו כמורה מעולה שהצליח לחבב את הלימודים על תלמידיו.
בהמשך, ניהל שנים מספר את בית הספר בכפר תבור והחל בשנת התרס"ב, 1902, ועד לפטירתו כעבור עשר שנים, הריהו מורה בבית הספר העברי שבראשון לציון ומנהלו.
בכל בתי הספר שבהם עבד פעל למען שכלולים ועמד בתוקף על דרישותיו מההורים ומהעסקנים המקומיים. פעל גם להעלאת הרמה התרבותית של בני הנוער במושבות על ידי מתן שיעורי ערב, עריכת מפגשי קריאה ועוד.
פרסם מאמרים בעיתונות העברית בגולה ובהם דיבר על הצורך בעובדי אדמה משכילים ואידאליסטיים שמאמינים בצדק סוציאליסטי ובחופש אנושי ואשר יהיו איכרים עצמאיים בארץ ישראל.
נמנה עם מנהיגיה הרוחניים של מפלגת "הפועל הצעיר". חיבר "קול קורא אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון" שנשלח לרוסיה והופץ שם על ידי מנחם אוסישקין ושימש תמריץ להתחלת העלייה השנייה.
משחלה בסרטן הגרון, נסע לווינה ונותח שם ללא הצלחה ומיהר לחזור לארץ כדי לסיים את חייו כאן.
האבל על מותו של המורה המיוחד הזה היה כבד. אל ההלוויה בראשון לציון הוזמנו בני המושבות הקרובות. לכבודו של הנפטר פסקה העבודה ביקב באותו יום. כל תלמידי בית הספר ומוריהם השתתפו בהלוויה. נישאו הספדים בשם ועד המושבה וועד בית הספר, בשם המורים, בשם "הפועל הצעיר".
בחוזר של הסתדרות המורים מג' שבט התרע"ב נכתב: "לאות אבל ביטלו בראשון-לציון את חג נטיעת העצים בט"ו בשבט וגם את הנשף שנועד להיות בחדש זה. לשבחם של בני המושבה ראשון-לציון מוצאים אנו לנחוץ לסמן כאן כי יחס כזה שהראתה המושבה למורה גם בימי מחלתו וגם לאחר פטירתו, אפשר לחשוב למופת ובעד זה ראויה המושבה לתהלה רבה".
אחרי מותו הוציאו חבריו את אוסף מאמריו ב"כתבי יוסף ויתקין".