דמארי מזרחי (נגר) קומש יונה
שנת לידה: תרמ"ט 1899
מקום לידה: תימן, באשר
שנת עלייה: תרפ"ד 1924
שנת הגעה למושבה: תרפ"ד 1924
מקום מגורים במושבה:
עיסוק:
שנת עזיבה:
לאן עזבה:
שנת פטירה: תשמ"ז 1987
מזרחי סעדיה
 
נגר יוסף
 
    מזרחי (משראקי) שלום   דמארי מזרחי (נגר) קומש יונה    
בן זוג נוסף דמארי אברהם        
ילדי האישיות המוצגת:   רבינוביץ (דמארי) שרה    גולדברג (דמארי) רחל    דמארי שלום    מזרחי ירמיהו רמי    פרשוב (מזרחי) שולמית
יונה קומש (משמאל), אלמנת אברהם דמארי, עם ילדיה, התרפ"ו, 1926
יונה דמארי מזרחי בחצר הבית עם נכדיה, 1976
יונה דמארי מזרחי (במרכז) במפגש משפחתי בביתה, 1976

יונה קומאש דמארי מזרחי נולדה בבאשר, תימן, שם כיהן אביה כרב הראשי. כבר בילדותה לקחה חלק בכל עבודות הבית, בקליעת סלים ומגשים ובטחינה בריחיים, אבל נהגה להביע את סלידתה מהעבודות הללו. לעומת זאת, אהבה לטפל בבעלי החיים, לחלוב את הפרות ולהכין תוצרת חלב. בנוסף לכל אלה, עבדה עם אביה הנגר בנגרייה - דבר שלא היה מקובל אצל בנות בתימן. בנוסף, קיבלה את רשותו של אביה להאזין לו כשלימד ב"חדר".
נישאה לאברהם דמארי וילדה לו שלושה ילדים. לאחר רצח חותנה, יצאה המשפחה בדרכה לארץ (התרפ"ד, 1924), כאן התיישבה בראשון לציון. שנתיים בלבד לאחר בואם נפטר בעלה והיא בת שלושים ושלוש בלבד. כשיצאה לעבוד בבית אחד ממייסדי המושבה, גילתה לראשונה את ערכה של ההשכלה והחליטה להעניק לילדיה השכלה למרות מצבה הקשה. ואמנם, הייתה זו היא (כך מספר טבעוני בספרו "בקומה זקופה", הוצ' הקיבוץ המאוחד, 1987) שהעזה לשלוח את בתה הבכורה לשיעורי ערב שניתנו בהתנדבות על ידי מורי בית הספר ובראשם המורה יוסיפון.
בהמשך, נישאה לשלום מזרחי, שהתאלמן מאשתו, ועברה יחד עם ילדיה להתגורר עמו ועם ילדיו בנחלת יהודה, שם הייתה אם גם לילדיו וילדה שני ילדים נוספים.
עד מהרה נחתו עליה אסונות נוספים: צעיר בניה מבעלה הראשון נהרג מנפילת שער ברזל עליו ובעלה השני נפטר מנשיכת שועל חולה כלבת. מאוחר יותר נפל בנה רמי במלחמת ששת הימים.
למרות מצבה הכלכלי והנפשי הקשה, גילתה יונה קומש כוחות נפש נדירים והפנתה את כל מרצה ללימודים ולהשכלה ואף עודדה את נשות עדתה ללכת בעקבותיה. זאת ועוד: משהביעו הגברים התנגדות למהלכים החדשניים הללו פעלה בחוכמה ובאומץ לשכנעם בחשיבות השכלתן של נשותיהם.