טפר שלמה
שנת לידה: תרל"ג 1879
מקום לידה: פולין, סימיאטיץ
שנת עלייה: תר"ן 1890
שנת הגעה למושבה: תרס"ב 1902
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תרפ"ט 1929
גרינברג זאב וולף
 
גרינברג יענטי
טפר אברהם אבא
 
טפר פיגה צפורה
    טפר (גרינברג) פסיה   טפר שלמה    
ילדי האישיות המוצגת:   הר און (טפר) מרים    גרוס (טפר) שושנה    טפר אליעזר    טפר זאב
שלמה טפר (במרכז) וילדיו מרים ואליעזר

שלמה טפר נולד בפולין. מקור השם טפר נעוץ במקצועו של סבא שלמה אשר היה בעל בית מלאכה לכלי חרס מזוגגים ומכאן: טעפער.
עלה לארץ בעלייה הראשונה בשנת 1890. בנאי במקצועו.
התיישב בראשון לציון והחל לעבוד בבנייה ביקבי הברון. לאחר שנסתיימה עבודת הבנייה, התמחה בבניית חביות בטון ביקב ובריצופן בזכוכית לצורך אכסון היין בהן. בהמשך, התמחה בבניית תנורים רוסיים אשר שימשו לחימום ולבישול כאחד.
יחד עם רעייתו פסיה, בנו את ביתם במו ידיהם על המגרש שקנו בלב הכרמים, מחוץ לאזור המושבה (רחוב בלפור).
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, קיבל זימון לצבא התורכי.
בשל תנאי השירות הקשים, ערק והסתתר בפרדסים אולם נתפס ושירת כחייל שירותים באיסטנבול. מששוחרר, בשנת 1919, צעד ברגל לארץ ישראל.
בביירות הצטרף לשיירת גמלים שאתה הגיע לטבריה ומשם חזר לראשון לציון.
"לביתו הגיע בתחילת 1920 כשהוא לבוש קרעים, רגליו עטופות בסמרטוטים, והוא באפיסת כוחות מוחלטת" כותב נינו טל כהן בעבודתו המקיפה על המשפחה.
שלמה טפר חזר לעבודתו בבניית תנורים.
משבגרו בנותיו, עברה המשפחה לירושלים וחייתה שם בשנים תר"פ-תרפ"ד, 1924-1920, לצורך לימודיהן של הבנות ולאחר מכן חזרה לראשון לציון, שם נפטר שלמה טפר בשנת 1929 והובא לקבורה בבית הקברות הישן.

מקורות לציוני דרך
רשימת אזרחי המושבה למשפחותיהם ולאחוזותיהם, תרע"א, 1911. ארכיון המוזיאון, ע2 - 1/2 (2).
מרשם תושבים, תרפ"ו-תרפ"ז,1926 -1927. ארכיון המוזיאון, ע2 - 1/2 (6).
תיעוד בעל-פה. ארכיון המוזיאון.
תדהר, דוד. אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ראשונים (תדהר), 1947.