כהן שמואל
שנת לידה: תר"ל 1870
מקום לידה: מולדביה, אונגני
שנת עלייה: תרמ"ז 1887
שנת הגעה למושבה: תרמ"ז 1887
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: כורם
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: ת"ש 1940
פפירמייסטר אהרון
 
פפירמייסטר (דודזון) לאה
כהן אברהם
 
כהן דובה
    כהן (פפירמייסטר) מיניה   כהן שמואל    
ילדי האישיות המוצגת:   בש (כהן) אידה
ביתו של שמואל כהן ברחוב אחד העם (קודם הרצל) שבו התאים את הלחן למילים של "התקוה".
(צילום:ניצה וולפנזון, 1966)

שמואל כהן נולד באונגני במולדביה שעל גבול רומניה בסרביה. עלה לארץ בשנת התרמ"ז, 1887, התיישב בראשון לציון והיה לכורם.
מיום בואו, לקח חלק בפעילויות ציבוריות רבות. היה חבר באגודות שונות, ביניהן "בני ברית" ו"בני משה". עסק בתווך בין האגודות שעסקו בגאולת קרקעות בארץ. בשנת התרמ"ט, 1889, נמנה עם מייסדי אגודת הקרן הקיימת בראשון לציון (12 שנים לפני ייסוד הקרן הקימת לישראל).
נאמר עליו שהיה בעל חוש מוסיקלי והיטיב לנגן בכינור ומשום כך כינוהו בשם "סטמפניו" - גיבור סיפורו של שלום עליכם. ואמנם, לזכותו עומדת התאמת לחן עגלונים מולדבי ישן למילותיו של אימבר ב"התקוה" שהייתה להמנון הלאומי. וכך הוא כותב ב"בוסתנאי", גיליון ל' מיום ג' התרצ"ח, 6 בנובמבר 1938 במאמרו "התקוה": "במולדתי רגילים היינו לשיר במקהלה את השיר הרומני "אויס-ציא" (ימינה שמאלה; בקריאה זו מזרזים את השורים, ביחוד בשעת חרישה). בבואי לראשון לציון, לפני חמשים שנה, והנה אין שרים את "התקוה", - כמו שלא שרו את שאר השירים הרבים של "ברקאי", - החלותי אני הראשון לשיר את "התקוה" עפ"י המנגינה הזרה שידעתי - זו המושרת כיום בכל תפוצות ישראל. תחלה לא זכו לא השיר ולא המנגינה לתשומת-לב. שרים היינו אז שירים יותר חשובים, עפ"י מנגינות איגלי הנזכר, שהיה תלמיד הקונסרוטוריון הפטרבורגי. הוא חבר [חיבר] מנגינות לשני שירים על ראשון-לציון, האחד מאת אימבר והשני "האח ראשל"צ!" מאת נער בן ט"ו, בנו של האכר שליט מראשל"צ, ועוד מנגינה אחת לשירו של אימבר "משמר הירדן". לא עלה על דעתנו לעשות את "התקוה" להמנון הלאומי שלנו. השיר "משמר הירדן" הושר אז כהמנון לאומי; לפי הרגשתנו הציונית ראוי היה השיר ה ז ה לאותו כבוד."
עם ייסוד רחובות, בשנת התר"ן, 1890, נמנה שמואל כהן עם מנסחי תכנית ההתיישבות העצמאית, ללא עזרת הברון וחובבי ציון, של המושבה החדשה ואף התנדב לסייע להגשמת התוכנית בהדריכו את הפועלים בעבודת העדירה ועקירת היבלית.
בשנת התרנ"א, 1891, נערכו ביפו בראשותו של טיומקין, אסיפות שבהן הועלו הצעות להתיישבות חדשה ולהפצת רעיון גאולת הארץ ושמואל כהן לוקח חלק חשוב ביוזמות הללו כמו גם בהתייעצויות שנערכו בבית יהושע חנקין, גואל האדמות. וגם בכינוס שבעקבותיו נוסדה נס ציונה לקח חלק חשוב והיה אחד מחבריו הראשונים של סניף "בני משה" שהוקם שם.
בשל המשבר שחל בענף הגפן, עם המעבר מרשות הברון לרשות יק"א, עזב זמנית, יחד עם רעיתו לעיר הולדתו במולדביה. הקים שם בית ספר עברי לבנות ומאוחר יותר, שב לראשון לציון.