אלוני (דובין) דב
שנת לידה: תרנ"ב 1892
שנת עלייה: תרפ"ג 1923
שנת הגעה למושבה: תרפ"ט 1929
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: מורה
שנת עזיבה: תרצ"ו 1936
שנת פטירה: תשל"ד 1974
מקום קבורה: ישראל, תל אביב
השתייכות לקבוצות
בוברובסקי אברהם
 
בוברובסקי טעמה
דובין אברהם יוסף
 
דובין מרים
    אלוני (בוברובסקי) לאה   אלוני (דובין) דב    
ילדי האישיות המוצגת:   רוזנצוויג (אלוני) גלילה
כיתה א' בשנת תרפ"ט, 1929. עומדים במרכז המורה דב אלוני והמנהל אהרון קרון
המורה דב אלוני ותלמידו רם חביב. שנות השלושים (למאה ה-20)
דב אלוני קורא את מגילת היסוד להנחת אבן הפינה לספרייה ע"ש ליבונטין. מר חשון תרצ"ב, 1932 (באדיבות ארכיון לאה ודב אלוני)
טקס הענקת דגל ירושלים לבית הספר בראשון לציון. מימין מנחם אוסישקין. במרכז התמונה הילדים גלילה אלוני ורם חביב. משמאל דב ולאה אלוני. התרצ"ה, 1935 (באדיבות ארכיון לאה ודב אלוני)
אות יקיר תנועת המורים למען הקרן הקימת לישראל הוענק לדב אלוני (באדיבות ארכיון לאה ודב אלוני)

דב אלוני נולד בעיירה יעזנה, מחוז אליטא, פלך וילנה, ליטא. למד בישיבת שדובה ובישיבת לידה, שם הוסמך כרב ולימד, בשעורים פרטיים, לימודים כלליים ויהדות. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד לסיביר, שם ייסד וניהל בית ספר עברי ע"ש הרצל; ייסד וניהל גימנסיה עברית ראשונה; הקים את סניף "המורה" - ארגון המורים העבריים; ייסד וניהל את הקורסים הפדגוגיים למורים עבריים מיסודו של מרכז "תרבות"; היה ציר לוועידה הציונית במערב סיביר ופרסם מאמרים לסיכום הדיונים בוועידה.
אחרי המלחמה שב לליטא, כיהן כחבר הוועד המרכזי של "תרבות" וייסד סניפי "תרבות" בערים השונות, הרצה על התרבות העברית ועתידה ועל חיי היהודים בסיביר ובאוראל ועוד.
בשנת התרפ"א, 1921, חבר המשלחת הסיבירית לקונגרס הציוני ה -12 בקרלסבד ומורה בגימנסיון העברי בקובנה.
בשנת התרס"ג, 1923, עלה עם משפחתו לארץ. עבד כמורה בחיפה ובצפת והמשיך גם שם בפעילותו הציבורית.
בשנים התרפ"ט-התרצ"ו, 1936-1929, מורה בבית הספר בראשון לציון - לימד בכיתות הנמוכות, שבהן ראה גורם חשוב לעיצוב דמותו של הילד, וכן עבודת הגינה ומלאכת יד שהיו בעיניו מרכיבים חשובים ב"חינוך העמלני" - זרם חינוכי שדיבר בימים ההם על חשיבות עבודת הכפיים במעשה החינוכי.
גם בראשון לציון התמסר לעבודה ציבורית: בהסתדרות המורים, בוועדת התרבות של המושבה ובעיקר - בפעילות למען קרן קימת לישראל ומועצת המורים למען קק"ל. כחבר ועדת התרבות ארגן את טקס הנחת אבן הפינה לבניין הספרייה ע"ש ליבונטין והיה בקשר עם מוסדות תרבות כמו האונירסיטה העברית ואגודת הסופרים; היה פעיל בסידור מסיבות "עונג שבת" והרצאות בעניינים חקלאיים ומדעיים; ייסד שיעורי ערב למבוגרים שניתנו בהתנדבות על ידי מורי בית הספר; השתתף בארגון אירועים רבים במושבה, אשר נערכו בחסות ועדת קק"ל המקומית ומועצת המורים למען קק"ל, כמו חגיגות החגים, ערב זיכרון להרצל וחגיגות היובל למושבה.
בשל הצטיינותו של בית הספר בעבודת הקרן הקימת, וכהבעת תודה והערכה לדב אלוני על פועלו בתחום זה, היה בית הספר בראשון לציון הראשון שקיבל את דגל ירושלים מטעם הלשכה הראשית של קק"ל (הדגל היה מיועד לעבור מדי שנה מבית ספר לבית ספר).
בשנת התרצ"ו, 1936, עזבה המשפחה לתל אביב. דב אלוני המשיך גם כאן בעבודת ההוראה כסגן מנהל וכממלא מקומו בבית ספר "ביאליק". כשפרש לגמלאות, רשמו אותו ב"ספר הזהב" של הקרן הקימת לישראל וכך כתבו: "איש המעשה והארגון למופת. לבו ער ואזנו קשובה לקראת כל המועיל והטוב, שהאציל שנים מיקר רוחו ומאדיבותו על מהלך החיים במוסד".
למעלה מארבעים שנה עסק דב אלוני בחינוך ובהוראה שבהם ראה ייעוד ושליחות. גם לאחר פרישתו לגמלאות המשיך בפעילותו במועצת המורים למען הקרן הקימת וכן התמסר לפעילות באיגוד המורים והגננות הוותיקים ובארכיון המרכזי של הסתדרות המורים.
את שנות חייו האחרונות הקדיש להנצחה בבתי הספר בארץ את הקהילות שאבדו בשואה.