אברבאיה יהושע
שנת לידה: תרל"ח 1878
שנת עלייה: תרס"ד 1904
שנת הגעה למושבה: תרע"ב 1912
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תרצ"ד 1934
השתייכות לקבוצות
בכר חיים
 
בכר רחל
תמונה חסרה
אברבאיה חיים
 
    אברבאיה (בכר) אסתר   אברבאיה יהושע    
ילדי האישיות המוצגת:   אברבאיה חיים ויקטור    לובינסקי (אברבאיה) פאולין    קטלר (אברבאיה) גאולה

יהושע אברבאיה, בן למשפחה ספרדית עתיקה המתייחסת לאמוראי רבא, נולד בתורכיה בעיר דארדנלה הסמוכה למיצר הדרדנלים. קיבל חינוך מסורתי וכללי כאחד. השתלם בשפות צרפתית ותורכית. בגיל צעיר התמנה לפקיד ממשלתי ובהמשך, למנהל בית הספר היהודי בגליפולי.
משהחל לגלות עניין בפעולות יק"א (החברה היהודית להתיישבות) להעברת יהודים לחקלאות, החל לעבוד בחברה זו בביירות תחת הנהלתו של הנרי פרנק שניהל את ענייני המושבות בארץ ישראל.
בשנת התרס"ד, 1904, בתפקיד סגנו של פרנק, הגיע ליפו ואחרי מלחמת העולם הראשונה, כשנוסד על ידי הברון האגף לארץ ישראל של חברת פיק"א (החברה היהודית להתיישבות בארץ ישראל) המשיך בתפקידו כמנהל החברה בדרום הארץ. גילה מסירות רבה לענייני היישוב וטובת המושבות ואיכריהן. למרות שלא היה ממונה על ראשון לציון, טיפל במסירות באיכרי המושבה ופתר בעיות כספיות שעמדו בין הכורמים לבין הברון. דיבר עברית עם הפונים אליו והשרה את ההרגשה שהנו אח וחבר לבוני הארץ ולא שר ממונה ושליט.
את יחסו לארץ ורצונו להשתרש בה, הוכיח יהושע אברבאיה בשנת התרע"ב, 1912, שאז קנה בראשון לציון אדמה ונטע בה כרם שקדים ופרדס והיה לאזרח מאזרחי המושבה.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ניצל את ידיעת השפה התורכית ליצירת קשרים עם אנשי השלטון האזרחי והצבאי במטרה להמתיק את רוע הגזרות ולהציל את המושבות מפגיעות חמורות.
בתפקידו כנציג פיק"א, סייע רבות בחלוקת אדמות "אחוזה" שבראשון לציון ואדמות סרפנד-אל-חרב הסמוכה לצורך הרחבתה של המושבה. מאוחר יותר, עזר בסידור ענייני הבעלות על הקרקעות במושבות יהודה בתקופת השלטון המנדטורי.
ביפו היה ממייסדי המועדון "אחדות", מועדון שנוסד לשם יצירת קשרי אחווה וידידות בין אשכנזים לספרדים. כמו כן, קיבל על עצמו את תפקיד העורך האחראי של ירחון "מולדת" שהוציאה חברת "קהלת", שליד הסתדרות המורים, עבור הנוער.
בעת ביקור הברון בראשון לציון, הקריא בעברית את נאומו באוזני הקהל.
כשהגיע הפחה התורכי למושבה, קרא באוזניו בתורכית את דבריהם של אנשי המושבה. ומשהגיע וינסטון צ'רצ'יל, "וזיר המושבות", לביקורו בראשון לציון, נמנה עם מלוויו.