מזי"א אהרן מאיר
שנת לידה: תרי"ח 1858
שנת עלייה: תרמ"ט 1888
שנת הגעה למושבה: תרמ"ט 1888
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: רופא, בלשן
שנת עזיבה: תר"ס 1900
שנת פטירה: תר"צ 1930
השתייכות לקבוצות
גוטמן משה
 
מזי"א אליהו
 
מזי"א חנה
    מזי"א (גוטמן) איגניה   מזי"א אהרן מאיר    
ילדי האישיות המוצגת:   מזי"א אליהו רוניא (רנה)    איזקסון (מזי"א) מרגלית
ד"ר אהרון מאיר מזי"א (יושב) רופא בית החולים שברחוב נחמה, בצריפים. שנות השמונים למאה ה- 19
ספרו של ד"ר אהרון מאיר מזי"א
ד"ר מזי"א (עומד שלישי מימין) ליד מיטת חולה בבית החולים של המושבה

אהרן מאיר מזי"א (ראשי תיבות: מזרע ישראל איסרלין, מגדולי הפוסקים בימי הביניים) נולד ברוסיה. כנער צעיר התייתם מהוריו וגדל אצל קרובי משפחתו. למד ב"חדר", בבית המדרש ובישיבת "מיר" ואף נתפש להשכלה. בן עשרים, עזב לברלין שם הוסמך לרבנות, למד באקדמיה לאומנות ולתעשייה ובהמשך, למד הנדסה בטכניון בציריך, המציא המצאות טכניות, הרצה על נושאי מדע שונים, פרסם מאמרים וייסד אגודת סטודנטים בשם "ניר" שהייתה בעלת אופי סוציאליסטי. בסתר למד מוסיקה.
אחרי הפרעות ביהודי רוסיה (בשנות השמונים למאה ה-19) היה הראשון שקרא "הרימו נס ציונה" והקדיש את כל מרצו לרעיון התחייה וליישוב ארץ ישראל. כהכנה לפעילות בארץ, פנה ללימודי רפואה והוסמך כרופא בשנת התרמ"ז, 1887. בפריז השתלם במחלות עיניים (בעקבות מחלת הטרכומה שפשטה אז בארץ) והתמנה על ידי הברון רוטשילד לרופא במושבה ראשון לציון.
בשנת התרמ"ט, 1889 עלה לארץ לראשון לציון והיה לרופא כל מושבות הברון. בהשתדלותו נוסד בראשון לציון בית חולים קטן בשנת תר"ן, 1890 וזה פעל כ- 10 שנים. הוא העשיר את בית המרקחת הדל בתרופות. מכל הארץ החלו פונים לכאן לבקש רפואות יקרות המציאות. הוא נמנה במושבה על מייסדי בית העם ו"ערבי קריאה" שהתקימו בו וכן על מייסדי התזמורת (האורקסטרה). בטקס פתיחת בית העם דיבר על הצורך ללמד את הילדים מדעים ואמנויות שכן התרבות של החברה היהודית המתחדשת צריכה להיות מושתתת על המדע ועל הרוח כאחד. בהרצאותיו ב"ערבי קריאה" דיבר על המחלות בארץ, על קדחת הביצות ועל גוף האדם, מחלות עיניים ועוד. בתקופה זו התיידד עם בן יהודה, עם זאב יעבץ ועם יחיאל מיכל פינס. עזר לפינס ביצירת מונחים (בעברית) לטבע ולבן יהודה סייע עבור מילונו הגדול, ביצירת מונחים רפואיים ואף כתב בעיתונו "הצבי" מאמרים רבים בחקר הלשון העברית. כרופא היה מעורב בהבאת עצי האקליפטוס לארץ כדי לייבש את הביצות ולעצור את התפשטות המלריה. היה בין הראשונים שהבינו שהיישוב לא יוכל להתקיים על ענף כלכלי יחיד (היין) ונמנה על ראשוני נוטעי הפרדסים. בפתח תקווה נטע את "פרדס מזי"א" והעסיק בו פועלים עבריים בלבד ויחד עם שמשון רוקח מיפו ויהושע שטמפפר מפתח תקווה, נמנה על מייסדי אגודת "פרדס" וכיהן כיו"ר האגודה עד מותו בשנת בהתר"צ, 1930.
בשנת התר"ס, 1900, עזב עם משפחתו לירושלים והיה לרופא ראשי בבית החולים "ביקור חולים". כאן, יחד עם דוד ילין ואליעזר בן יהודה ייסד את "ועד הלשון העברית" והיה נשיאו השני במשך שמונה שנים. גולת הכותרת של מפעלו הבלשני הוא המילון הרפואי הגדול שעבד עליו שנים רבות, ואשר יצא לאור רק אחרי מותו, "ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" בעריכת דר' שאול טשרניחובסקי, המשורר והרופא, ועם הקדמה שנכתבה על ידי ביאליק. מחידושיו הלשוניים: שעלת, גזזת, גרענת, אדמת, בצקת. הוא כיהן כגזבר האגודה לחקירת א"י שהייתה לימים לחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. בהיותו בעל קול ערב, הרבה לעבור לפני התיבה בבית הכנסת "ישורון" שבירושלים ואף חיבר לחנים לתפילות מספר.