מטמן כהן יהודה
שנת לידה: תרכ"ג 1863
שנת עלייה: תרס"ה 1905
שנת הגעה למושבה: תרס"ה 1905
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה: תרס"ו 1906
לאן עזב: ישראל, יפו
שנת פטירה: תרצ"ט 1939
השתייכות לקבוצות
ברומר פסח יהושע
 
כהן מטמן אברהם מאיר
 
כהן מטמן מרים מינדה
    מטמן כהן (ברומר) פניה   מטמן כהן יהודה    
ילדי האישיות המוצגת:   ליבוביץ (מטמן כהן) לאה    מטמן כהן אברהם    גלצקי (מטמן כהן) עבריתיה    ישראלי טבעונה
המצבה על קברם של יהודה ופניה מטמן כהן ועליה דגם בניין הגימנסיה הרצליה בת לאביב

יהודה לייב מטמן כהן נולד באוסטיה, פלך פודוליה, רוסיה. למד בחדר"ובישיבות והוסמך לרבנות. במקביל, למד שפות ומדעים והוכשר להוראה. את לימודיו המשיך באודסה במקצועות פילוסופיה, היסטוריה, פדגוגיה ומדעי הטבע ומאוחר- גם באוניברסיטאות ציריך וברן שבשוויץ. במקומות לימודיו הקים מוסדות לימוד עבריים, אגודות סטודנטים ציוניות וחינך לחיבת ציון. באוניברסיטת ברן הוכתר בתואר ד"ר לפילוסופיה ולביולוגיה.
בשנת התרס"ה, 1905, בעקבות הזמנה שקיבל מראשון לציון לבוא וללמד בבית הספר, ואף לנהל אותו, עלה עם משפחתו לארץ והיה למנהל בית הספר בראשון לציון. הוא הנהיג הוראה בעברית לאותם מקצועות שעדיין נלמדו בצרפתית ואף ביקש להשפיע באמצעות תלמידיו גם על משפחותיהם וגם על בני המושבה בתקווה שיעדיפו את העברית על פני השפות המדוברות האחרות. הוא תרם לחידוש ערבי הקריאה בבית העם. גם הוא וגם אשתו, יחד עם אחרים, היו המרצים. כמו כן התקיימו בבית העם שיעורי ערב למבוגרים. בבית הספר נערכו טיולים והתלמידים כתבו חיבורים בעברית ואף נפתח שם בית מקרא. בשנת כהונתו, הוא כותב, "חג החנוכה הוחג ברוב פאר בבית הספר ובבתים. נערכה תהלוכה בלפידים ברחובות המושבה. הושרו שירי ציון [...] אז הורגש גם הצרך [הצורך] לשנות מן הנוסח בשיר "התקוה" ולהחליף את החרוז במלים המתאימות יותר לענין" (מטמן כהן בתוך ד. יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, עמ' 213). וכך השתנה הבית המקורי "עוד לא אבדה תקותנו/ התקוה הנושנה/ לשוב לארץ אבותנו/ עיר בה דוד חנה" והיה לבית המושר עד עצם היום הזה: "עוד לא אבדה תקותנו/ התקוה משנות אלפיים/ להיות עם חופשי בארצנו/ עיר ציון וירושלים". יש לציין ששינוי ראשון במילים של "התקוה" נעשה, ברשותו של מחבר המילים אימבר, שנים מספר קודם לכן על ידי דוד דילוביץ, מרדכי לובמן וישראל בלקינד. עתה "ד"ר מטמן כהן בהיותו מנהל בית הספר הוסיף והגיה מחדש את "התקוה" (שם, עמ' 508).
בסוף שנת הלימודים הגיש מטמן כהן לוועד המושבה תזכיר ובו דרישותיו שהיוו תנאי להמשך עבודתו. הדרישה הראשונה: בית הספר הנו מוסד לאומי ולכן על העברית לשלוט בו. משביקש לשנות את מבנה בית הספר ולהקים גימנסיה עברית במושבה, נתקל בהתנגדות ועד בית הספר, עזב ליפו וייסד שם את ראשיתה של הגימנסיה "הרצליה". בתל אביב נמשכה פעילותו החינוכית והתרבותית ולקח חלק בייסוד "אחוזת בית" ובעקבותיה - תל אביב.
במשך שנה (התר"ע, 1910), ניהל בירושלים את הגימנסיה העברית שאך זה נוסדה. בשנת התרע"ג, 1913, ייסד בתל אביב את אגודת "עיר גנים" שהתעתדה לבנות ולנטוע על הגבעות שמעבר לנחל מוסררה, אולם בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פסקה הפעילות.
עם פרוץ המלחמה, משנאלצו חברי הנהלת הגימנסיה הרצליה לעזוב את הארץ בשל נתינותם הרוסית, (הגירוש הגדול), ניהל את המוסד. אחרי המלחמה, השתתף בהקמת רמת גן ובייסוד בית העם בתל אביב שבו גם הרצה. היה פעיל בהנהגת "גדוד מגיני השפה", השתתף בייסוד אוניברסיטה עממית על שם אחד העם, כיהן כיושב ראש סניף תל-אביב של הסתדרות המורים ויזם את ייסודה של שכונת מורים. בשנות השלושים (למאה ה-20), ערך והוציא שבועון מנוקד בשם "העברי" עבור עולים מגרמניה ואף ניהל ברמת גן בית ספר תיכון. מטעם סניף "אחדות העבודה" ביפו היה ציר באסיפת הנבחרים הראשונה ויושב הראש הראשון של מועצת פועלי תל-אביב.
פרסם מאמרים וספרים.
ברמת גן נקראים על שמו השכונה "תל יהודה" והגן הציבורי "גן יהודה".