סופר יעקב
שנת לידה: תרס"א 1901
שנת עלייה: תרפ"א 1921
שנת הגעה למושבה: תרפ"א 1921
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תש"ל 1970
פלוטניק דוד
 
פלוטניק לאה
סופר מנחם מנדל
 
סופר (ופסי) רבקה
    סופר (פלוטניק) חסיה   סופר יעקב    
ילדי האישיות המוצגת:   ליטבין (סופר) זהבה    סופר עליזה    סופר מנחם    סופר ארנון
כתב מינוי של "חברת החשמל ליפו בע"מ": "מר יעקב סופר הוא פועל של חברת החשמל ליפו בע"מ וממונה להשגחה, בקרת, ותקונים ברשת החשמל ובבתי הצרכנים. הצרכנים מתבקשים לעזר לו בהוצאת עבודתו לפועל"
במרכז התמונה רבקה סופר, אמו של יעקב סופר, ובני המשפחה
 
מדברי ארנון סופר בטקס אזכרה לחללי חברת החשמל שהתקיים באתר ההנצחה בחפציבה: "במשך שנים כינו את אבי בראשון לציון בשם "רוטנברג" וכילד הייתי תמה על כך שהרי שם משפחתנו הוא "סופר"...
ועוד מדבריו: "ביום 9.9.38, כשאני פעוט בן 3, נרצחו שני עובדים של חברת החשמל ועוד שישה נוטרים, שיצאו להגן על עובדי החברה, על ידי מארב ערבי בצומת מסמיה, כיום צומת ראם [...] סיפור זה מלווה אצלי בזיכרונות מטושטשים של אבא נוהג במשוריין".
 
 

יעקב סופר נולד בפינסק, פלך מינסק, רוסיה. למד שם חשמלאות בבית ספר מקצועי.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לדרישתם של החיילים הגרמנים, קיבל על עצמו כחשמלאי את הפעלת הראינוע והקרנת סרטים בפניהם. במקביל לגיוס בני גילו לעבודות הכפייה, התקבל, כיהודי יחידי, לתחנת החשמל העירונית שסיפקה זרם לצבא בלבד, והיה לחשמלאי ראשי בעירייה. תפקידו זה סייע לו ולבני משפחתו לצאת בשלום מהפרעות.
בשנת התרפ"א, 1921, כשנוצרה בארץ דרישה לחשמלאים, הוזמן על ידי גיסו, יצחק פלוטניק, לעלות לארץ. עם בואו, התיישב בראשון לציון. תחילה עבד בכרמים ובהמשך, התקבל לעבודה ביקב, כמכונאי, שם ניצל את הקיטור כדי להקים תחנת חשמל שם.
בשנים התרפ"ב-התרפ"ה, 1925-1922, שהה לסירוגין במצרים ובעבר הירדן ועבד במקומות אלו במקצועו. משחזר לארץ, בשנת 1925, התקבל לעבודה ב"חברת החשמל ליפו", כפי שנקראה אז. שנה מאוחר יותר, נשלח על ידי החברה להקים משרד בראשון לציון והיה ל"מפקח אזור ראשון לציון רמלה לוד" של חברת החשמל. המשרד הוקם תחילה בבית באביטש שברחוב ירושלים ובהמשך, בקומה התחתונה שבביתו בן שתי הקומות ברחוב ליבונטין (התרפ"ו, 1926).
עם הקמת המשרד, החל יעקב סופר להיאבק על חיבורה של המושבה לחשמל ובהתרפ"ז, 1927, נשא מאבקו פרי. וכך מתאר העיתונאי דב גולדשטיין את האירוע: "ב1927 הציב היקב הראשוני חביות תוססות מיין ברחובה המרכזי - והיחיד - של המושבה: בתיה הוארו באור חשמל, אזרחיה שתו יין ורקדו. סופר היה המום מהתרגשות, לא ידע את נפשו".
בתקופת המאורעות בשנים 1929 ו-1936, טיפל סופר (כדברי דב גולדשטיין), באומץ לב ובמסירות נפש בניתוקי החשמל שנוצרו כתוצאה מחבלות. בתקופת מלחמת השחרור הטילה עליו חברת החשמל משימות מיוחדות שאליהן התמסר בכל כוחותיו.
"[...] ראה יעקב סופר", כותב גולדשטיין, "בחברת החשמל חזות הכל ובסיפוק זרם תקין לאזרחים - את יעוד חייו". ועוד הוא כותב: "כמו רוטנברג הגדול, ששנים רבות זיהו את החברה כולה עם שמו - כך סופר במהדורה המצומצמת של ראשל"צ וסביבתה:
'החברה של סופר'; 'פנה לסופר ותקבל חשמל'; 'תודיע לסופר והוא יתקן'. יעקב סופר וחברת החשמל - חד הוא" (מעריב, 1965).

במשך ארבעים שנה כיהן יעקב סופר בתפקידו עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1965.
לזכותו גם פעילות ציבורית והתנדבותית: חבר ב"בני ברית" וסגן נשיא של המסדר, חבר הנהלת קופת גמילות חסדים שעל יד לשכת בנימין דה רוטשילד, חבר בוועדת הביקורת של "קופת מלוה וחסכון שתופית" של ההסתדרות.