רוזין זלמן לוי
שנת לידה: תרל"ד 1873
מקום לידה: רוסיה, ויטבסק
שנת עלייה: תרנ"א 1890
שנת הגעה למושבה: תר"ס 1902
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: מורה
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשי"ט 1959
השתייכות לקבוצות
רוזן שרגא פייבוש
 
רוזן (שקולניק) חיה גיטל
רוזין שמואל
 
רוזין חיה פרידה
    רוזין (רוזן) שושנה   רוזין זלמן לוי    
ילדי האישיות המוצגת:   וויין (רוזין) עליזה    אבטיחי (רוזין) עפרה    רוזן (רוזין) מתניה
על מדרגות הבית
ההזמנה לחתונת זלמן ושושנה
המורה זלמן לוי רוזין (רביעי משמאל בשורת המורים היושבים), מחזור תש"א, 1941, בית הספר העממי בראשון לציון
שושנה וזלמן לוי רוזין לעת זקנה
 
את הסיפור הבא שמעה ניצה וולפנזון מפי בנו של זלמן רוזין, מתניה רוזן. זלמן לוי רוזין היה מידידיו של אליעזר בן יהודה ובאחת הפעמים שבהן ביקר זה בביתו של רוזין הביא איתו הצעה כיצד תיקרא האורקסטרה בעברית. לדעתו (של בן יהודה), אורקסטרה מקהילה אנשים לכן צריכה להיקרא מקהלה ואילו חבורת אנשים ששרים ומזמרים ביחד, צריכים להיקרא תזמורת. ההצעה נרשמה והועברה לידי מנשה מאירוביץ שימסור אותה למנצח האורקסטרה בלכתו לחזרה. מאירוביץ הלך לחזרה אך שכח לקחת איתו את הפתק ובטעות מסר את ההצעה בעל פה בצורה הפוכה. כך קיבלה האורקסטרה את השם תזמורת במקום מקהלה והמקהלה, היא המקהלה שאנו מכירים עד היום. (יוני 2014)
 
 

זלמן לוי רוזין נולד בוויטבסק, רוסיה. למד ב"חדר" ובישיבה וגילה כבר בנעוריו משיכה להוראה.
בן 16, משנשרפו בית המשפחה וחנות הגריסים שלה והמצב הכלכלי בבית היה קשה, היה למורה לשלושה ילדים באחד הכפרים.
בשנת התרנ"א, 1891, עלה עם משפחתו לארץ, התיישב ברחובות שם עבד כפועל ובמקביל, תמורת מקום לינה בבית אחד האיכרים, נתן שיעורים פרטיים לבנו. מנהל המושבה, מר לוין אפשטיין, שנוכח באחד מהשיעורים הללו, פנה אליו וביקשו לפתוח "בית ספר" לשמונה ילדי המושבה שהסתובבו ללא מסגרת חינוכית. ואמנם, נפתח בית הספר בצריף העץ של מטבח הפועלים.
בראשית שנת התרנ"ח, 1898, עזב זלמן לוי רוזין את רחובות ועבר ללמד בבית הספר לבנים ובבית הספר לבנות שביפו.
בשנת התרס"ב, 1902, בהשפעתו של ישראל בלקינד, החל את עבודתו כמורה בכיתות הנמוכות בבית הספר בראשון לציון ובעבודתו זו התמיד במשך שלושים וארבע שנים. יזם והקים את אגודת "פרחי ציון" שנועדה לסייע לקליטת הילדים ניצולי הפרעות בקישינוב שהעלה ישראל בלקינד לארץ. לאחר פרישתו, המשיך ללמד בהתנדבות הנהלת פנקסים בכיתות ח'.
זלמן לוי רוזין היה מורה יצירתי. עוד בהיותו מורה ברחובות, ביקש להקל על התלמידים הצעירים את לימוד ראשית הקריאה והכין בעבורם משחק ובו כרטיסי קרטון שעליהם הודפסו האותיות והתנועות. ביפו המציא המצאה אחרת: פחיות (שהוזמנו במיוחד אצל פחח) צבועות לבן ועל כל אחת מהן אות שחורה גדולה.
כל תלמיד בתורו היה מרכיב מהן מילים בעוד התלמידים האחרים משגיחים שלא יטעה. משהחל ללמד גאוגרפיה בבית הספר לבנות ביפו, ומפות בעברית לא היו בנמצא, צייר בעצמו כארבעים מפות קטנות מכל חלקי הארץ.
כשהגיע לבית הספר בראשון לציון והחל ללמד תורה לילדים הקטנים, העלה השגות שונות לגבי דרך הלימוד. משלא יכול היה להוציא לפועל את הצעותיו, בשל החשש מתגובותיהם של ההורים האדוקים בדתם, לא ויתר ולימד על פי דרכו תלמידות פרטיות שהוריהן המשכילים לא הפריעו בעדו.
על פי עדותו, אהב זלמן לוי רוזין מאוד את עבודת ההוראה בהיותה "עבודה כשרה וטהורה". מלבד ההוראה בכיתות, התנדב לעבוד עם התלמידים אחרי שעות הלימודים בגינת בית הספר. כמו כן, דאג לספק לתלמידים ספרי קריאה שהיה מקבל מהספרייה ביפו. בסוף שנת התרס"ב, 1902, ייסד בבית הספר ספרייה מכספו הפרטי.
במסגרת פעילותו הציבורית, שימש נאמן הקרן הקיימת לישראל במושבה במשך שנים רבות. בשנת התרפ"ג, 1923, נמנה עם קבוצת חקלאים שהחליטו על ייסוד "קפה חקלאית". היה פעיל באגודת "פרחי ציון".
זלמן לוי רוזין ניהל חליפת מכתבים עם אליעזר בן יהודה ובהשפעתו, נמנתה משפחתו עם המשפחות שקיבלו על עצמן לדבר רק עברית. במסגרת עבודתו בבית הספר, נאבק על הצורך לתת לעברית את מקומה הראוי בו. משהגיעו לראשון לציון "יתומי קישינוב", שהובאו לארץ על ידי ישראל בלקינד, קיבל על עצמו ללמדם "עברית בעברית".