קפלן הלוי אליהו
שנת לידה: תרנ"ז 1897
מקום לידה: פולין, קלושין
שנת עלייה: תר"פ 1920
שנת הגעה למושבה: תרפ"א 1921
מקום מגורים במושבה: בית רוזין
עיסוק: אופה
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשל"ו 1976
פורר משה
 
פורר גיננדל
קפלן ברוך יוסף
 
קפלן לאה
    קפלן (פורר) שרה   קפלן הלוי אליהו    
ילדי האישיות המוצגת:   שלגי (קפלן) לאה    קפלן בן עמי    פנקס (קפלן) אהובה    אדר (קפלן) שולמית
מאפיית קפלן ברחוב אחד העם, 1921
נייר המכתבים של מאפיית קפלן, 1945
אליהו קפלן בחצר ביתו על הסוס שהוביל את עגלת הלחם, 1928
אליהו ושרה קפלן בביתם
קריאת רחוב על שם שרה ואליהו קפלן, 1996
משפחת קפלן
ספרו של אליהו קפלן. עיצוב השער והאותיות: יוסל ברגנר
 
מספרים שלאליהו קפלן היה הסכם עם מועצת הפועלים: בני המושבה, "החלוצים", קיבלו פתקים ("צטלך") ממועצת הפועלים ותמורתם קיבלו לחם ממאפיית קפלן. עסקת חליפין זו התקיימה עד מלחמת העולם השנייה.
 
 

אליהו קפלן, איש העלייה השלישית, נולד בפולניה, בעיר קלושין. למד ב"חדר" ובישיבה. היה פעיל בתנועת הנוער "פועלי ציון" והכין את עצמו לעלייה לארץ.
עם תום מלחמת העולם הראשונה, ביקש לשאת לאישה את שרה פורר חברתו אולם נתקל בהתנגדותו של אביה. הנימוקים להתנגדות: אינו דתי, חסר מקצוע, וציוני השואף לעלות לארץ ישראל. רק בהתערבותו של הרבי מרדזין, אושרו האירוסין.
מיד לאחר מכן, בשנת התר"פ, 1920, עלה לארץ. עבודתו הראשונה כאן הייתה סלילת כביש טבריה-צמח. משחלה במלריה, נאלץ לעזוב את העבודה הקשה ועבר לפתח תקווה. בהיותו רעב, פנה אל המאפייה המקומית והציע את עצמו לעבודה תמורת לחם. בתוך חודשים ספורים למד את מלאכת האפייה, הביא את ארוסתו לארץ ונשאה לאישה והשניים התיישבו בראשון לציון.
את עבודתו כאופה של המושבה החל לראשונה בחצר מדליה (כיום בתחום בית הספר "חביב"), שם נבנה תנור האפייה הראשון. בשנת התרפ"ה, 1925, קנה חלקת אדמה ברחוב הרצל (שהפך לימים לרחוב אחד העם) ועליה בנה את מאפייתו "מאפיה ראשונה" שהייתה בהמשך ל"מאפיה ראשוניה". אביו, ברוך יוסף, אחיו לייבו-אריה ואחותו יוכבד שעלו ארצה בדצמבר 1924, עבדו עמו במאפייה וסייעו בפיתוחה. אחיו הבכור, יעקב, שלא עלה עמם ונשאר בפולין, נספה בשואה.
במשך עשרות שנים פעלה המאפייה. אל תנוריה נהגו דרי הסביבה להביא את החמין (צ'ולנט) של שבת ובהם לאפות את הדרוש לחגיגות הברית והחתונה.
אליהו קפלן התייחס אל מקצועו כאל שליחות שמטרתה להשביע כל רעב ללחם.
כמו כן, שימשה לו המאפייה כר נרחב לפעולות של גמילות חסדים: רבים מאלה שלא השיגה ידם לשלם עבור הלחם זכו לקבל מידיו כיכרות לחם בלא תשלום או תמורת שטרות שהפקידו בידיו ואשר מעולם לא פדה אותם. מאוחר יותר, בשנות החמישים (למאה העשרים) אף הקים קרן לגמילות חסדים בבית הכנסת על שם פרימן. אלא שרוחב לבו פגע בפרנסתו ועל כן נאלץ לפנות אל עיסוקים נוספים: גידולי טבק, הקמת משתלה לגידולי חושחש, השכרת החדר לקרקס הראשון שהגיע אל המושבה.
אליהו קפלן האמין בכל לבו שהחלוציות בארץ ישראל היא חזות הכול ופעל רבות להעלות את בני המשפחה והמכרים. ואמנם, בשנים 1935-1934, מגיעים ארצה אחותה וגיסה של רעייתו שרה - בני משפחת ליסטנברג וילדיהם. בתם לאה נישאת לאריה שיפמן וגם הוא מצטרף לעבודה במאפייה ומוביל את הלחם בראשון לציון ובסביבתה.
באותה תקופה, החל אליהו קפלן להזדהות עם התנועה הרביזיוניסטית שאמורה הייתה, לדעתו, לזרז את העלייה לארץ ואת תהליכי ההתגבשות החברתית-ציונית כאן.
בשנותיו המאוחרות, משפרש מעבודתו במאפייה, פנה אל הכתיבה וסיפר, בשפת היידיש, את סיפורה של העלייה השלישית. שנים רבות עבד על כתב היד, וביסודיות רבה, עד אשר יצא ספרו לאור, בסיועם של פרופ' דב סדן והנשיא דאז זלמן שז"ר, ובו איוריו של הצייר יוסל ברגנר. שם הספר: "גלגולו של החלוץ איטשע".
בשנת 1996, לאות הוקרה, ערכה עיריית ראשון לציון, בסמוך לביתם של שרה ואליהו קפלן, טקס קריאת שם רחוב על שמם.