דודזון אבנר
שנת לידה: תרס"א 1910
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: חקלאי, פרדסן
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: 1994
הרשלר יעקב גד
 
הרשלר (הלוי) רחל
דודזון (ריבקינד) מנחם מנדל
 
דודזון (קיימוביץ) חיה
    דודזון (הרשלר) לאה   דודזון אבנר    
ילדי האישיות המוצגת:   גיסין (דודזון) רחל    דודזון (מנה) מנחם    קולודנר (דודזון) יעל
אבנר דודזון (למטה משמאל) וכיתתו בבית הספר התרפ"ד, 1924
האחים דודזון (יושבים לפנים) וצאצאיהם

אבנר דודזון נולד בראשון לציון, צעיר בניו של מנחם מנדל דודזון. התייתם מאביו בהיותו בן שנה ובבגרותו - בנה את ביתו בחצר בית הוריו ואת אדמתם המשיך לעבד.
למד בבית הספר העממי ("חביב") במושבה ובמקוה ישראל, שם הושבע בשנת 1927 כחבר ה"הגנה". מאז, עומדת לזכותו פעילות ארוכת שנים בהגנה ובביטחון.
בשנת 1931 עבר קורס מדריכים ב"הגנה" והחל לעסוק בגיוס חברים ל"הגנה" ובאימון האנשים בנשק. בשנת 1937 נשלח לקורס ארצי למפקדים שהתקיים בתחנת ניסיונות בקיבוץ גבת. כשחזר מהקורס, קיבל את הפיקוד על חבל ראשון לציון. כמפקד, החל לקחת חלק בארגון קורסים רבים לאימון בני המושבה, בהכנת "סליקים" של נשק ובארגון השמירה והכנת תכניות פעולה לקראת הבאות (התקופה היא תקופת מלחמת העולם השנייה והגרמנים מגיעים עד אל עלמין שבמצרים).
עם תום מלחמת העולם, פיקד על מצעד ניצחון שנערך במושבה בהשתתפותם של חיילים יהודיים מסרפנד (צריפין). בהמשך, שירת כנוטר והיה מאמן בנשק בעיקר בשכונות התימנים והאורפלים. ערב מלחמת השחרור, בשנת 1947, השתתף אבנר דודזון בקורס ביצורים ונעשה לקצין ביצורים. עם הקמת המדינה, גויס יחד עם גדודו, גדוד 152, לצה"ל. בערב יום הכיפורים, שנת תש"ח, 1948, נפצע קשה בבית דראס ובמשך שנה שלמה נאבק על חייו. מששוחרר לביתו - הפך לנכה צה"ל וחייב היה להיאבק במשך כל השנים בקשיים ובמגבלות.
גם במישור האזרחי לזכותו פעילויות רבות: חקלאי ובעל משק חלב שהיה מוכר את החלב כשהוא רוכב על אופנועו; חבר ב"האורז" ומארגן קבוצות אריזה; פקח ביקורת הפרי מטעם "פרדס"; חבר בוועד החקלאי ובהתאחדות האיכרים; פעיל באגודת "מכבי" ונמנה עם היוזמים להקמתו של בית המכבי במושבה; שיחק בקבוצות הכדורגל וההוקי; ניגן בגיטרה בתזמורת המושבה (אחרי תקופת האורקסטרה).
לאחר פציעתו הקשה במלחמת השחרור, היה ממייסדי ארגון הנכים, מיוזמי וממייסדי בית הלוחם באפקה ובית ההבראה בית קיי בנהריה, ופעיל בארגון הנכים.
במשך כל שנותיו, ובמקביל לכל פעילויותיו הציבוריות, עבד בפרדס והתמיד בזאת עד לימיו האחרונים.