עדיני (אידלמן) יונה
שנת לידה: תר"ס 1900
מקום לידה: רוסיה, אוקראינה
שנת עלייה: תרפ"א 1921
שנת הגעה למושבה: תרצ"ב 1932
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשמ"ט 1988
השתייכות לקבוצות
ברניצקי (ברלניצקי) חיים
 
ברניצקי (יובל) פסיה
אידלמן שלמה
 
אידלמן רחל
    עדיני (ברלניצקי) שרה   עדיני (אידלמן) יונה    
ילדי האישיות המוצגת:   עדיני שלמה    עדיני חיים    עדיני עמירם
יונה אידלמן, מנהל בית הספר היהודי בברזיל בשליחות המוסדות הלאומיים בארץ, התרפ"ט, 1929
יונה עדיני, מנהל בית הספר (יושב), עם סגניתו רחל גורנברג ועם מנהל מחלקת חינוך בעירייה עוזי קרמר, שנות החמישים (למאה ה-20)
תעודת גמר ליונה עדיני (אידלמן) מ"בית המדרש העברי למורים בירושלים" (כיום מכללת דוד ילין), התרפ"ד, 1924
תעודת הערכה ליונה ולשרה עדיני מלשכת "בני ברית"
יונה עדיני (במרכז), מחנך כיתה ו' בבית הספר העממי (חביב), התש"ה, 1945

יונה עדיני (אידלמן) נולד באוקראינה על סף המאה החדשה (1900).
למד ב"חדר" ובביתו עם מלמדים פרטיים ובגיל 13, הוא כבר מורה: מלמד את בני דודיו תלמוד. בן 14 הריהו תלמיד ישיבה ובהמשך - תלמיד הגימנסיה באודסה וחבר בקבוצת שחקנים שהציגו באידיש.
סיפור עלייתו לארץ כולל שנתיים של נדודים מעיר לעיר - חלקה של הדרך בהליכה ברגל. בדרך ארגן קבוצת שחקנים חובבים ובמסווה הזה קיבלו רישיון לנוע והמשיכו בכיוון הגבול. במקומות שונים עבד כחוטב עצים, כסבל ובעבודות קשות אחרות.
בשנת 1921, לאחר שהייה בקושטא, עלתה הקבוצה על אניית משא שהביאתם לחיפה. יונה אידלמן (עדיני) כיהן כגזבר הקבוצה ואף לימד את חבריו למסע עברית.
מחיפה נשלח לפתח תקוה. עבד בכרמים, בפרדסים ובקטיף שקדים ואף חלה במלריה. בהמשך, בשנת 1922, התקבל לסמינר למורים בבית הכרם, בירושלים, והוסמך כמורה בשנת 1924. לימד שנה בבית ספר פרטי בירושלים ועוד שנה במושבה בת שלמה ולאחר מכן נשלח על ידי מחלקת החינוך של המוסדות הלאומיים לברזיל. בריו-דה-ז'נרו ניהל את בית הספר היהודי, לימד עברית, ניהל חוגי קריאה, כתיבה וספרות באידיש וכתב מאמרים בעיתוני האידיש.
את בית הספר שניהל ביסס כבית ספר תיכון שמכין את תלמידיו ללימודים אקדמיים.
במסגרת תפקידיו החינוכיים, ארגן שם כנס ארצי של מורים ובכנס זה פגש את מי שעתידה להיות אשתו, הגננת שרה ברניצקי. השניים נישאו בברזיל.
בשנת התרצ"ב, 1932, בהשפעתה של רעייתו, חזרה המשפחה לארץ ולראשון לציון. במשך שלוש שנים, ניהל יונה עדיני את בית הספר בבנימינה ולמן שנת התרצ"ו, 1936, הריהו מורה ומחנך בבית הספר העממי בראשון לציון.
כמורה, לימד את כל המקצועות ההומניסטיים. דגש מיוחד שם על הוראת תנ"ך, אגדה, מדרשים ופרקי אבות וזאת מתוך מגמה ברורה: יש לחנך - כך האמין - את הדור הצעיר על המקורות של תרבותנו, של שפתנו, על הערכים הלאומיים של הנביאים. את התורה לימד לפי פירושיו של רש"י אשר בפרשנויותיו משולבים אגדה ומדרשים ובהם - התוכן המוסרי-לאומי שלנו.
תשומת לב רבה הקדיש גם להוראת ההיסטוריה והדקדוק. כמחנך, שמר על קשר הדוק עם הורי תלמידיו. ארגן שיעורי עזר לתלמידים חלשים.בשנת התרצ"ט, 1939, נבחר כחבר בוועדת התרבות של המושבה.
בהמשך, ניהל את הספרייה של המושבה וכיהן כיושב ראש הקרן הקימת לישראל במקום.
החל משנת התש"ז, 1947, ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 1966, מכהן יונה עדיני כמנהל בית הספר העברי הראשון, בית הספר אשר ביזמתו קיבל את השם "חביב". בשנותיו הראשונות כמנהל, בד בבד עם הקמת המדינה, התמודד עם גידול מהיר במספר התלמידים. הקים חדר טבע, חדרי מוסיקה וספרייה ובהמשך, מגרשי ספורט ואולם התעמלות. שיתף את ההורים בנעשה בבית הספר ואף גבה מהם - ביזמתו ובטרם הפך הדבר לחוק מדינה - אגרת חינוך לשיפור התשתית, להרחבת בית הספר ולהעשרת פעולותיו. ארגן הופעות תרבות בבית הספר ובכך יצר תשתית תרבותית במושבה. הקים בית ספר ערב להורים ובו הרצאות בנושאים חינוכיים ופסיכולוגיים. בית ספר דומה הקים גם בגבעתיים ובתל אביב. היה מעורב אישית בהישגי התלמידים ובקשייהם ויחד עם המורים יזם אמצעים לקידומם של החלשים. ביקר בשיעורים והדריך את המורים. כדי לשמור על ניקיון בית הספר, הנהיג יום עבודה קבוצתי. הקים חדרי נגרות, מסגרות ותפירה, מקהלה גדולה, להקות ריקודים, להקה דרמטית, עיתון תלמידים, אולם ספורט ומגרשי כדוריד וכדורסל. בעקבות הצלחתו בניהול הכספי של בית הספר, הוזמן להרצות על כך בפני מורי ומנהלי המחוז. פרסם מאמרים בנושאי חינוך ב"הד החינוך" - עיתון הסתדרות המורים.
בית הספר בהנהלתו של יונה עדיני זכה בשנת 1966 בפרס החינוך מטעם משרד החינוך. באותן שנים, היה בית הספר אחד הגדולים בארץ. למן שנת 1964, כיהן כמורשה מטעם הקרן הקימת לישראל וכמנהל מועצת המורים למען קק"ל. יחד עם המורים שלמון ודורות ניהל בית ספר תיכון ערב לנערים עובדים. היה חבר פעיל ב"בני ברית" וכיהן כנשיא הלשכה. יחד עם רעייתו שרה, פעל להתפתחותה של קרן המלגות של הלשכה. השניים ייסדו קרן מלגות לתלמידים נזקקים. לאחר מותו, נקרא בית הספר היסודי במזרח העיר, ליד שכונת ברנשטיין, על שמו.