בלקינד איתן
שנת לידה: תרנ"ח 1897
מקום מגורים במושבה:
עיסוק:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשל"ט 1979
סגל מרדכי יואל
 
סגל (לובמן) רבקה
בלקינד שמשון
 
בלקינד (פרימן) פנינה
    בלקינד (סגל) נחמה   בלקינד איתן    
ילדי האישיות המוצגת:   אלרואי (בלקינד) אולגה    בלקינד נעמן
איתן בלקינד תלמיד בבית הספר הצבאי בתורכיה, התרע"ב 1912
איתן בלקינד (שני מימין) וחבריו סמי זיגר, משה לוין ובר כוכבא מאירוביץ, התרע"ב, 1912
תעודת גמר של איתן בלקינד מבית הספר הצבאי בתורכיה, התרע"ד 1914
איתן בלקינד (משמאל), אחיותיו ואבשלום פיין (מימין) על מדרגות בית בלקינד ברחוב ירושלים, נובמבר 1919 (עם קצין יהודי מהגדוד העברי האמריקאי)
איתן בלקינד ציר בקונגרס הציוני ה-כ"ה
חגיגת "פתיחת החשמל והתיאטרון בראשון לציון",הוא "ראינוע נעמן]", התרפ"ז, 1927
איתן בלקינד (למעלה ראשון מימין) ומשפחת בלקינד המורחבת, שנות השלושים (למאה ה-20)
איתן בלקינד (למעלה שני משמאל) בחנוכת בית בלקינד, שנות השלושים (למאה ה-20
איתן בלקינד (שני משמאל) וחבריו במרכז מפלגת חרות
איתן בלקינד (מימין) עם נשיא המדינה זלמן שז"ר בעת ביקורו בבית יד לבנים בראשון לציון, שנות השישים (למאה ה-20)
מספריו של איתן בלקינד
מספריו של איתן בלקינד

איתן בלקינד נולד בראשון לציון. למד תקופה קצרה בבית הספר העממי ("חביב") במושבה. בשנת התרס"ד, 1904, עבר (יחד עם אחיו ישי) לשפיה, לבית הספר "קרית ספר" שהקים שם דודו, ישראל בלקינד, בעבור ילדי קישינוב שהביא לארץ.
במשך שלוש שנים למד שם ויחד עם ילדי בית הספר עבר לבן שמן. כשחלה - חזר לבית הוריו בראשון לציון והמשיך את לימודיו בבית הספר במושבה. בן עשר, החל ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב והתגורר אצל דודותיו אולגה וסוניה בלקינד-חנקין ביפו.
כשהתגייס אחיו, נעמן בלקינד, לצבא התורכי, החל איתן לטפח את הרעיון ללמוד בבית הספר הצבאי בקושטא. בשנת התרע"ב, 1912, עוד לא בן חמש-עשרה, נסע לקושטא והתקבל שם לבית הספר הצבאי הימי. משסירבו הוריו לחתום על ויתור על זכויותיהם לגבי בנם, שאמור היה להפוך לקניין המדינה התורכית, עזב ועבר לבית הספר הצבאי.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התקבל לבית ספר לצוערים, קיבל דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין) וצורף למפקדת הארמיה הרביעית בדמשק בראשות ג'מאל פאשה, אז שר הימייה בממשלת תורכיה. בהיותו דובר צרפתית, ערבית, תורכית וגרמנית, מילא תפקיד של מתרגם.
בחודש מרץ, 1915, פשט הארבה בארץ. ג'מאל פאשה ממנה את אהרון אהרונסון, מנהל תחנת הניסיונות החקלאיים בעתלית, למפקד עליון, בסמכויות צבאיות מלאות, של המלחמה בארבה. איתן בלקינד מתמנה למזכירו ולשם כך הוא עובר ממפקדת הארמיה הרביעית אל מפקדת הקורפוס השמיני בירושלים, שם שוכנת מפקדת המלחמה בארבה. כעבור שנה, כשחוזר הארבה שנית, הוא מתמנה למפקד המלחמה בארבה בעבר הירדן ולממונה על החקלאות הצבאית ועל אספקת החיטה באזור הר הדרוזים, הגולן והחורן. על תפקידו זה קיבל את מדליית "סהר הברזל" (האות הגבוה ביותר של התורכים). כשפושט הארבה גם בעירק ובצפון סוריה, הוא מושאל כמומחה למלחמה בארבה למחנה השלישי וכשליש של הפרופסור הגרמני, המומחה למלחמה בארבה בחאלב. מהצבא הגרמני קיבל את צלב הברזל על עבודתו זו.
בעת שהותו בחאלב נפגש איתן עם בני הקהילה היהודית ומאמן בספורט את חברי מועדון ה"מכבי" שם. בעיר אורפה הוא עד לטבח שנעשה בארמנים ומאוחר יותר, העביר דוח על כך לידי הצבא הבריטי. בשנת 1917 חזר לדמשק והתמנה למפקח על אספקת הירקות והחלב לבתי החולים הצבאיים שם. בקיץ של אותה שנה, בעקבות מברק שקיבל מאחיו נעמן, חזר לארץ וכאחיו לפניו, נאסר גם הוא על רקע חברותו במחתרת ניל"י. הוא עובר לדמשק, אל בית כלא "חאן עלי פאשה" ונידון למוות. בליל שמחת תורה התרע"ח, 1918, נמלט מהכלא בעוד התורכים נסוגים מפני הצבא האנגלי.
בשובו הביתה, עסק בשיקום המשק המשפחתי שנחרב. בגזר רכש אדמה, בשותפות עם האחים פריאלניק, ועסק בעיבודה. בחול המועד סוכות תרע"ט, 1918, יוצאים איתן ואביו, שמשון בלקינד (יחד עם אברהם רפפורט) לדמשק ומעלים את עצמותיהם של נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי לארץ, לבית הקברות של המושבה ראשון לציון.
בשנת התרע"ט, 1919, עם הקמתה של אגודת "בני בנימין" על שם בנימין זאב הרצל ובנימין אדמונד דה רוטשילד, מכהן איתן כמזכיר האגודה. בהמשך, בשל חילוקי דעות, הוא מתפטר מתפקידו ופורש מהתנועה.
בראשון לציון הוא חוזר לעסוק בחקלאות ובמקביל, מכהן כמזכיר ועד המושבה.
עם ההכרזה על ראשון לציון כמועצה מקומית, בשנת התרפ"ב, 1922, הוא מתמנה כמזכיר המועצה. מאוחר יותר, הוא נבחר להיות מזכיר מועצת הכורמים ועוזר למנהל החשבונות הראשי.
בשל המצב הקשה של החקלאות, החל איתן בלקינד לעסוק גם במסחר ויחד עם א' בובשובר, החל בבניין בית הקולנוע בראשון לציון. במצרים רכש מכונת קולנוע וערב חג הפורים תרפ"ז, 1927, נערכה במושבה "חנוכת תיאטרון - סינמה 'נעמן' יחד עם חגיגת פתיחת החשמל" (לראשונה הותקן חשמל במושבה). בתכנית האמנותית: "קונצרט על ידי טובי הזמרים והמנגנים של האופרה הארץ-ישראלית". במשך שלושים שנה התמסר לעסקי בתי הקולנוע ולהפצת סרטים.
כיהן כסגן וכיושב ראש ארגון בתי הקולנוע בארץ, וכשותף בחברת "יאיר פילם" - הסוכנות הגדולה בארץ להפצת סרטי קולנוע ואף ייצג את ענף הקולנוע בקונגרסים בין-לאומיים באירופה.
בהמשך לפעילותו במחתרת ניל"י, איתן בלקינד מצטרף למחתרת האצ"ל עם הקמתה. מטרתה של המחתרת: סילוקם של הבריטים מהארץ. הוא יוצר קשרים מיוחדים עם מפקד יחידת ביטחון שדה של הצבא הבריטי בצריפין ועם אנשיו - הללו אוהדים את מאבק האצ"ל בבריטים ומסייעים לרכישת נשק עבור המחתרת.
עם קום המדינה ופירוק האצ"ל, הוא מצטרף למפלגת "חרות" וכחבר מרכז התנועה הוא מייצג אותה בעניינים מוניציפליים בראשון לציון. בהמשך, הוא מכהן כסגן לראשי העיר חנה לוין ונעם לאונר ומנהל את מחלקת הכספים ומחלקת הפיתוח בעירייה. כשראשות העיר עוברת לאנשי השמאל, הוא מכהן כראש האופוזיציה. בתפקידו זה האחרון הביא להקמת האנדרטה לעולי הגרדום שהוקמה לזכר ארבעה-עשר הרוגי המלכות וחברי מחתרות ניל"י, אצ"ל ולח"י.
פעילויות נוספות: חבר הוועדה המוניציפלית המרכזית של תנועת החרות; ציר לקונגרס הציוני הכ"ה (התשכ"א, 1961) מטעם תנועת החרות; חבר ועדת המינויים אשר הרכיבה את רשימת תנועת החרות לבחירות לכנסת; יושב ראש ועדת השמות בעיריית ראשון לציון; מנהל בית "יד לבנים" בעיר ומקים אגף הנופלים בדרך למדינה.
בשנת 1972, ביום הולדתה של ראשון לציון, הוא מוציא לאור סקירה היסטורית על תשעים שנותיה ובהמשך, בהוצאת משרד הביטחון - מתפרסם ספרו "כך זה היה - סיפורו של איש ניל"י".
איתן בלקינד הרבה להרצות ברחבי הארץ על מחתרת ניל"י ועל ראשיתו של היישוב.