מינדלין אברהם
שנת לידה: תרנ"ט 1899
מקום לידה: רוסיה
שנת עלייה: תרפ"א 1921
שנת הגעה למושבה:
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: מלחין, זמר
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשכ"א 1961
גולינקין מרדכי
 
גולינקין (מארקובה) חנה ניוניה
תמונה חסרה
מינדלין משה
 
    מינדלין (גולינקין) שרה   מינדלין אברהם    

אברהם מינדלין נולד ברוסיה, בנעוריו היה פעיל במקהלות.‏ למד בקונסרבטוריון בדניפרופטרובסק.
בשנת התרפ"א, 1921, עלה לארץ ישראל והחל את הקריירה שלו כזמר. כשייסד מרדכי גולינקין את האופרה הארצישראלית, הצטרף אליה כזמר טנור. עזר לגולינקין בהפקת האופרות, בנוסף, נמנה עם סגל זמרי האורטוריה הארצישראלית מיסודו של פורדהאוז בן-ציסי, ועם זמרי מקהלותיו של ליאו ליוב "אקורד"‏ ובפרט "תל אביב", שבשנים 1927–1934 היה מעמודי התווך שלה. כמו כן, במשך תקופה ארוכה הופיע כזמר על במות שונות, שר אריות ושירים עבריים, בעיקר משל יואל אנגל כזמר עממי זכה להערכה על האינטרפרטציה שלו לזמר הארצישראלי.‏
לאחר סגירת האופרה עבד במקצועו כשען במשך עשרות שנים בחנותו ברחוב שינקין 2 בתל אביב. בשנת התרצ"ט, 1939, החל להלחין ואת מרבית שיריו, כ-150–200 במספר יצר בפרק זמן של עשור, לאורך שנות ה-40.
הלחין את שיריהם של ח"נ ביאליק, שאול טשרניחובסקי, יעקב רימון, אהרן רבינוביץ, שמואל פישר, מרים ברנשטיין-כהן, אברהם ברוידס, עודד אבישר, ש. שלום ועוד. שיריו התאימו לאתוס הציוני שהיה באותה תקופה – שירים על עבודה, אדמה, העפלה, נוף ואהבה. משיריו הנודעים: "אדמה, עבודה" ("ממרומים ברכה יורדת... אדמה נחיה חייך") למילותיו של ש. שלום, "לארצי" (אהרן רבינוביץ), "אל הנגב" (יעקב רימון), "אין דבר חביבי" (מרים ברנשטיין-כהן) ו"בעמדה" ("בחורים, בחורות"), שכתב שמואל פישר בתחילת מלחמת העצמאות. היה הראשון שחיבר, בשנות ה-40, שיר זיכרון לזכר חללים בני היישוב: השיר "בן עשרים", שחיבר אהרן אשמן לזכר הנופלים בבריגדה במלחמת העולם השנייה והתפרסם והושר במלחמת העצמאות.
כן הלחין שירי ילדים, בהם "רעש בגינה" מאת אהרן רבינוביץ, שנכתב ב-1944 לרגל פתיחת גן מאיר, שירי ערש וכן טקסטים מתוך שיר השירים (שמלחיני היישוב הרבו בהלחנתם באותו עשור, בהשראת צלילי המזרח), ובראשם "שחורה אני ונאוה".
קונצרטים רבים מיצירותיו לזמר עברי עממי, בעיבודים שונים, נערכו בארץ בהשתתפות טובי הזמרים. הוא גם עיבד לחנים של אחרים כמו שלמה וייספיש. הגדיר את עצמו כמלחין עממי, והמנגינות שחיבר היו פשוטות וקליטות.‏ הופיע בזמרה, וכן הנחה ערבי שירה בציבור. בנוסף לזמרה והלחנה, ניצח על מקהלות לזמר עממי, בהן מקהלת "צלילי עם" שייסד.
באמצע שנות ה-50 חלה סגר את חנותו וחי חיי עוני ודלות עד פטירתו.