יפה ירחמיאל
שנת לידה: תרע"ד 1914
שנת עלייה: תרצ"ו 1936
שנת הגעה למושבה: תש"ב 1942
מקום מגורים במושבה: בית מוטילנסקי
עיסוק: מורה
שנת עזיבה: תשי"ד 1954
שנת פטירה: תש"ל 1970
מקום קבורה: ישראל, חולון
שר ברוך
 
שר אסתר
יפה שלמה
 
יפה חנה
    יפה (שר) רחל ססי   יפה ירחמיאל    
ילדי האישיות המוצגת:   יפה ינאי אורניה    יפה זוהר
ירחמיאל יפה והוריו, שנות העשרים (למאה ה-20)
ירחמיאל יפה ובוגרי הסמינר למורים בווילנה, התרצ"ה, 1935
ירחמיאל יפה בדרך לארץ, התרצ"ה, 1935
ירחמיאל יפה בעת שיעור בחשבון, רמת גן, 1962
ירחמיאל יפה איש הספר, 1970
ספרו-יומנו של ירחמיאל יפה, תשס"ט, 2008
 
בהקשר לעבודתו של ירחמיאל יפה במוסד לנערים בראשון לציון:
מספרת חנה (רוטשילד) קוזי שהחל משנת 1939, ובמשך שנים מספר, "מדי מוצאי שבת עברה קבוצת נערים מגולחי ראש ליד הקיוסק שלנו (פינת הרחובות מוהליבר-רוטשילד) [...] היו לבושים בגדי חאקי וברט חום על ראשם. הקבוצה צעדה בשקט "מפחיד" (אנחנו השתדלנו לסגת כשהם עברו) בדרכם להצגה ראשונה בקולנוע "נעמן" [...] "
הערת תרצה חביב גרין: במושבה דיברו באותה תקופה על קיומו של "מוסד לפושעים צעירים" שהיה קיים במתחם "תרזה" שביציאה מהמושבה לכיוון בית דגון.
 
 

ירחמיאל יפה נולד בדולהינוף, ביילורוסיה (אז רוסיה). בינקותו התייתם מאביו וגדל בבית סבו וסבתו שאף הם נפטרו בעודו נער צעיר. בן 15, עבר לווילנא שם חי בתנאים כלכליים קשים, למד בסמינר למורים והיה פעיל בתנועת "השומר הצעיר". בשנת התרצ"ו, 1936, עלה לארץ כחלוץ והתיישב בקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים. נמנה עם ראשוני הנרשמים ללימודים באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים אבל לא החל את לימודיו ובשנים התרצ"ח-התש"ב, 1942-1938, היה למורה ומדריך בפנימייה לנוער עזוב - תחילה בירושלים ולאחר מכן בראשון לציון. משסיים את עבודתו בפנימייה, החל ללמד בבית הספר היסודי בנחלת יהודה ובהמשך, בבית החינוך ברחובות. במקביל, לימד בבתי ספר ערב ומאוחר יותר, במעברות שבהן לימד עברית.
עם תום מלחמת העולם השנייה התברר לו מה עלה בגורלה של אמו בתקופת המלחמה: לאחר שהסתתרה ביערות, חזרה לביתה בעיירה ושם נתפסה על ידי הגרמנים, נכלאה עם בני העיירה בבית הכנסת והועלתה עמם באש.
בשנת 1954 עקרה המשפחה מראשון לציון לרמת גן. עבד שם בבתי ספר "שילה" ו"קריית שלום" כמורה וכמחנך. בשנת חייו האחרונה החל ללמוד יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנות עבודתו בפנימייה בירושלים כתב יומן ובו תיאר בפירוט את חיי הנערים במוסד - נערים שהיו מהגרים או בני מהגרים בימים שלפני קום המדינה, נערים "שנקמו בחוק ובסדר מתוך בדידות, הזנחה ומסגרות מפורקות" כדברי בתו אורניה בפתח הספר שהוציאה לאור: "מסלול- יומנו של מחנך" (עמ' 18).
.