יצחקי ארנון
שנת לידה: תרפ"ה 1925
מקום לידה: ישראל, באר יעקב
שנת הגעה למושבה: תשי"ב 1952
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: חקלאי
שנת עזיבה: תשל"ו 1976
שנת פטירה: תשע"ג 2013
מקום קבורה: ישראל, באר יעקב
השתייכות לקבוצות
לוין אלישע
 
לוין (פופקו) שרה
יצחקי יצחק
 
יצחקי אסתר
    יצחקי (לוין) רינה   יצחקי ארנון    
ילדי האישיות המוצגת:   אורן (יצחקי) אורית
ארנון יצחקי, שנות העשרים (למאה ה-20)
ארנון יצחקי במלאות לו חמש שנים, התר"צ 1930
ארנון יצחקי ובתו אורית על הטרקטור
שלושה דורות - ארנון יצחקי (יושב) עם נכדו רע ואביו יצחק יצחקי

ארנון יצחקי נולד בבאר יעקב, נכד ליעקב יצחקי, מייסד באר יעקב, רב וסופר, אשר על שמו נקראת המושבה באר יעקב. למד בבית הספר היסודי במושבתו והמשיך בגימנסיה "מונטיפיורי" בתל-אביב.
מנעוריו חבר ב"הגנה", עבר קורס מ"כ בכפר מנחם בשנת 1945.
בשנים שלפני מלחמת השחרור וכן עם גיוסו לצה"ל ועם ההכרזה על הקמת המדינה בחודש מאי, 1948, השתתף בהגנה על באר יעקב אשר הייתה יישוב ספר, מוקפת יישובים ערבים.
עבד אצל הבריטים במחנה סרפנד (לימים, מחנה צריפין) ומשם סופח למחנה הצבאי הבריטי שהיה בחסן סלאמה, ליד רמלה. במהלך עבודתו זו, סיפק לאנשי המודיעין של ההגנה (ש"י) מפות וידיעות על המחנה, אשר עם עזיבת הבריטים השתלט עליו חסן סלאמה. בחודש מרץ, 1948, השתתף ארנון בפריצה למפקדת חסן סלאמה ובפיצוצה יחד עם לוחמי "גבעתי" מראשון לציון, מרחובות ומבאר יעקב. היה זה שלב מקדים לפריצת הדרך לירושלים.
לאחר שחרורו מהצבא, עבד באפוטרופוס לנכסי נפקדים ברמלה-לוד ובחברת "הדרי ישראל" כמנהל מחלקת הציוד החקלאי.
בשנת 1952 נשא לאישה את רינה לוין ובמשך 20 שנים חייתה המשפחה בראשון לציון. בהמשך, בנו את ביתם בבאר יעקב. משהוקמה אגודת "מטעי חלץ" על ידי מנהל מקרקעי ישראל והתאחדות האיכרים, שמטרתה גאולת אדמות הנפקדים בדרום הארץ, הצטרף ארנון יצחקי לאגודה ובמשך שלושים שנים כיהן כמנהלה וכיושב ראש שלה. האגודה נטעה שקדים על אדמות חלץ ובהמשך, הוקמה אגודת השקד לעיבוד השקדים ולשיווקם בניהולו של ארנון.
במקביל, עבד גם במועצה לשיווק פרי הדר כמנהל מחלקת השיווק וקידום המכירות לשוק המקומי.
בשנת תשכ"ז, 1967, כשהחלו אנשי "מטעי חלץ" להכשיר את האדמות לנטיעת השקדים, התגלתה במקום מצבה נשכחת שהוקמה בשנת 1949 על גבעת חוליקאת ועליה חקוקים שמותיהם של הנופלים על כיבוש הגבעה במלחמת השחרור. בין הנופלים היו אמנון חביב, בן ראשון לציון, אשר נפל בעת הנחת מוקשים על הגבעה במטרה לעצור את התקדמות המצרים, וצבי גובר, בן כפר ורבורג, אשר לחם על כיבושה.
ארנון יצחקי דאג, ביזמתו האישית, לניקוי השטח ולגידורו, ולהנחת קו של גז כדי לאפשר הצבתו של נר תמיד. מאוחר יותר טיפל בהעברת האתר לטיפולו של הוועד להנצחת החייל של משרד הביטחון.
בבאר יעקב יזם ארנון את הקמת "בית ראשונים", לתיעוד והנצחה של תולדות המקום, מייסדיו וותיקיו. ביזמתו נעשה תחקיר ונאסף חומר ארכיוני. לצורך העניין, הועמד "בית האיכר" אשר עבר שיפוץ והתאמה לייעודו החדש.
פעילויות נוספות: יושב ראש הוועדה החקלאית בבאר יעקב; חבר בהנהלת ארגון מגדלי ההדרים בישראל; חבר בוועדות חקלאיות בהתאחדות החקלאים; חבר ועדת הביקורת של מועצת הפירות.