לוין (כהאן) חנה
שנת לידה: תרנ"ח 1897
שנת עלייה: תרפ"ג 1923
שנת הגעה למושבה: תרפ"ד 1924
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזבה:
שנת פטירה: תשמ"ה 1985
השתייכות לקבוצות
לוין אשר
 
לוין (גולדבלט) דבורה
כהאן אריה
 
כהאן אלקה
    לוין מיכאל   לוין (כהאן) חנה    
חנה לוין (עומדת) במדי הצבא הבריטי
חנה לוין, קצינצ בצבא הבריטי, ובנות מחלקתה, שנות הארבעים (למאה ה-20)
חנה לוין, המתגייסת הראשונה של הח"ן (חיל נשים) עם הקמת צה"ל, בעלת פנקס מס' 1 (מספרי הבנות התחילו מ-6000). גויסה בדרגת רב סרן בהיותה בת 50
אות גור אריה ניתן לחנה לוין כאות הוקרה על פעילות התנדבותית עקבית ומסורה באיגוד החיילים המשוחררים ועל פועלה בצבא הבריטי למען המתנדבים הישראלים, 1980
תעודת הוקרה ע"ש רבקה זיו לחנה לוין, יו"ר כבוד ויצ"ו ישראל, על ידי ההסתדרות העולמית של נשים ציוניות ויצ"ו
חנה לוין נתכבדה בהדלקת משואה על הר הרצל בירושלים בפרוס יום העצמאות הל"ו של מדינת ישראל, 1984
ברכת צה"ל לחנה לוין על פעילותה לטובת מחנות הצבא
עיריית ראשון לציון מעניקה לחנה לוין תעודת הערכה על פעילותה הציבורית הענפה. בשנת ה - 100 לעיר, 1982

חנה לוין נולדה ברוסיה. למדה בגימנסיה ובקונסרבטוריון באודסה. כילדה קטנה, בת 8-7 בלבד, נהגה להאזין להרצאות בנושאי ארץ ישראל, דברים שנשא אחיה באוזני בני נוער, וכבר אז טיפחה את חלום העלייה לארץ. אחרי מלחמת העולם הראשונה, מיד כשנתאפשרה היציאה מרוסיה, עזבה בדרכה לארץ.
בשלהי שנת 1923, הגיעה לתל-אביב ושנה לאחר מכן נישאה למיכאל לוין בראשון לציון. מאז ועד ליומה האחרון, כל חייה קודש לפעילות ציבורית והיא שותפה בכל מערכות ההתנדבות בארץ.
ראשית פעילותה הציבורית של חנה לוין עם הצטרפותה, בשנת התרפ"ה, 1925, ל"ויצ"ו". כיהנה במשך עשרות שנים כיושבת ראש ויצ"ו בראשון לציון, כיושבת ראש הנהלת ויצ"ו בארץ וכחברה בהנהלת ויצ"ו העולמית.
במסגרת זו הקדישה מאמצים מיוחדים לטיפול בעולים חדשים, דאגה לקצר הליכים ביורוקרטיים ולסדר להם עבודה. הקימה מכספה הפרטי קרן להלוואות לעולים וחתמה להם ערבויות אישיות.
במשך שנים רבות, לרבות בשנות השמונים לחייה, נהגה להגיע בכוחות עצמה לכל ריכוזי העולים בארץ לצורך הטיפול בהם. אף ביתה נודע כ"בית פתוח" לכל חוגי האוכלוסייה, עולים חדשים כוותיקים.
בראשון לציון היא חברה ב"הסתדרות נשים ציוניות" ויושבת ראש שלה. בשנת התרצ"ו, 1936, משהונחה אבן הפינה למוזיאון רוטשילד, שעמד לקום במושבה, חתמה על מגילת היסוד בשם הסתדרות הנשים. באותן שנים, נהגה גם לסייע באופן פעיל לבעלה, מיכאל לוין, אשר כיהן באותה תקופה כמפקד ההגנה במושבה ובהמשך, כראש המועצה המקומית.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, התגייסה חנה לוין לצבא הבריטי, לחיל העזר של נשים - A.T.S. היא שירתה ארבע שנים בארץ ישראל ובמצרים, הגיעה לדרגת לוטננט (סגן) ואת זמנה שם הקדישה בין השאר לטיפול בחיילות הארץ ישראליות. כינויה בפיהן: "אם החיילות העבריות".
אחרי השחרור, עסקה בשיקום החיילות והחיילים המשוחררים במסגרת לשכת השחרור שהוקמה על ידי הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. בזכות פעילותה המבורכת, זכתה בעיטור "גור אריה". העיטור, שניתן על ידי איגוד החיילים המשוחררים מכל הצבאות שנלחמו בנאצים, הוענק לה על ידי רב אלוף חיים לסקוב שכיהן כיושב ראש האיגוד.
ביום 4.5.1948, ערב ההכרזה על הקמת המדינה, והיא בת 50 שנה, התגייסה לצה"ל ונשאה את פנקס השירות מספר 1 של חיל הנשים. בזמן מלחמת השחרור שימשה קצינת גיוס ראשית לנשים בדרגת רב סרן. אחרי המלחמה, כקצינת המטה הכללי, הייתה ממונה על קציני העיר בארץ ועל
הטיפול בבעיות החייל כפרט. לקראת סוף שירותה, הקימה בית תרבות ובידור באחד מבסיסי האימונים של הצבא ובסיס זה שימש דגם שלפיו נבנו מוסדות דומים בבסיסים צבאיים נוספים. לאחר תום שירותה בצה"ל, חזרה ופעלה למען החיילים המשוחררים ובייחוד לשיקומם של נפגעי הקרבות. נמנתה על ממייסדי איגוד החיילים המשוחררים מצה"ל ולקחה חלק בכל המוסדות המרכזיים של האיגוד. כיהנה כחברת הנהלה של הוועד הארצי למען החייל, שמטעמו טיפלה בהיאחזויות הנח"ל עם דגש מיוחד על שיפור תנאי השירות של החיילות והחיילים. במשך שנים ועד לימיה האחרונים, עברה מהיאחזות להיאחזות, דאגה לשיפור המזון המוגש לחיילים ואף גייסה את עזרת ויצ"ו לשם כך. החיילות נשלחו לקורסים לבישול בוויצ"ו ותרומות של מזון הועברו למחסני היחידות. לימים, זכתה בתואר עמית כבוד לכל ימי חייה של הוועד למען החייל.
לאורך עשרות שנים, נמנתה עם מטה היערכות המשק לשעת חירום (מל"ח).
בראשון לציון נבחרה חנה לוין שש פעמים כחברת מועצה וכחברת עיריית ראשון לציון. כבר בסוף שנות השלושים כיהנה ראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית ופעלה למען פיתוח מוסדות החינוך והחזקת מועדונים לנוער. נוסף על חינוך, החזיקה בידיה את תיקי הבריאות והרווחה במועצה.
החל משנת 1956, ובמשך ארבע שנים, כיהנה חנה לוין כראש עיריית ראשון לציון והייתה האישה הראשונה בארץ בתפקיד זה.
בתקופתה, נסלל הכביש המחבר את העיר לשפת הים במטרה לפתח את החולות; הוקם השירות הפסיכולוגי העירוני; יזמה את מפעל ההזנה והגשת כוס קקאו לילדי בתי הספר וזאת מתוך הנחה שרבים מן הילדים אינם ניזונים כראוי ושילדים רעבים אינם מסוגלים ללמוד; פתחה, לראשונה במושבה, מועדוני נוער; הקימה קונסרבטוריון עירוני ללימודי נגינה, הקצתה אדמה להקמת בית אבות לגמלאי צה"ל וליוצאי הצבא הבריטי והבריגדה; עיקר דאגתה כראש העירייה הוקדשה לחינוך, שלדעתה חייב לקבל את מקומו בראש סדר העדיפויות הלאומי. וכמי שנאה דורש נאה מקיים, הקדישה כספים פרטיים רבים משלה עבור מלגות לתלמידים ולסטודנטים נזקקים ותרמה סכום כסף גדול להקמת בית ויצ"ו בראשון לציון. הבית משמש מועדון ויצ"ו ומועדון לילדים ונקרא על שם חנה ומיכאל לוין; דאגה לתקצב את החינוך העצמאי; יזמה את העברתו של בית הפקידות מפיק"א לידי העירייה. לשם כך השיגה את הסכמתו של יעקב שפירא, מנהל היקב, אשר הבית הוענק לו על ידי הברון רוטשילד כאות הוקרה וידידות. חנה לוין הועידה את קומתו התחתונה של הבית עבור "יד לבנים" ואילו בקומה השנייה התחייבה בפני שפירא להקים את מוזיאון הגפן והיין. במשך כל השנים שחלפו מאז, לא חדלו ניסיונותיה להגשים את ההבטחה הזאת ולא השלימה עם כישלונה בעניין זה.
בהמשך, במשך שנים רבות, הייתה חברה במועצה הציבורית לתכנון ובנייה וברשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים בעת חירום); התנדבה לעזור בבסיסי צה"ל ולהרצות בפני חיילים ונהגה לבקר בבית הכלא לאסירות חיילות ולהרצות להן בניסיון להחדיר ללבן את אהבת עם ישראל וארץ ישראל; במשך כל שנותיה המאוחרות, המשיכה לסייע באופן אישי לעולים חדשים וללוותם עד לקליטתם המוצלחת ואף לאחר מכן.
בבית חנה ומיכאל לוין נערכו במשך שנים ערבי קריאה וזכורה במיוחד קריאתו הנאה של שמחה חודורוב בכתבי שלום עליכם.
בשנת התשמ"ד, 1984, נבחרה חנה לוין להדליק משואה בטקס המסורתי של פתיחת חגיגות העצמאות בהר הרצל בירושלים, כאות הוקרה על פעילותה הציבורית והאישית הענפה.

חנה לוין הייתה אשת עקרונות: יושר אישי, אהבת העם והארץ, קדושת המשפחה. היושר האישי ואהבת העם והארץ באו לביטוי בעשרות שנים של התנדבות ושל תרומה לציבור וליחידים ושל סירוב עקבי ותקיף לקבל כספי ציבור, גם לא כהחזר הוצאות; ואשר לקדושת המשפחה: לאחר פטירתו של בעלה, מיכאל לוין, הקדישה חנה לוין חשוכת הילדים את ימי הזיכרון לבעלה למפגשים של המשפחה המורחבת במטרה לשמור על אחדות המשפחה, תפקיד שלקחה על עצמה עוד שנים רבות קודם לכן כשנפטר חמיה, אשר לוין, ראש המשפחה.

מקורות לציוני דרך
תיעוד בעל-פה. ארכיון המוזיאון.
אוספים אישיים, תיקי מפתח. ארכיון המוזיאון.
יודילוביץ, דוד. ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון-לציון: חברת "כרמל מזרחי", התש"א 1941.
מיכאלי, בן ציון. ראשי הרשויות המקומיות בישראל, חמישים שנות השלטון המקומי בישראל, מרכז השלטון המקומי בישראל, תשל"א 1971.
תדהר, דוד. אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ראשונים (תדהר), 1947.