פרימן דרור אהרן מרדכי
שנת לידה: תר"ו 1846
מקום לידה: רוסיה, וורשה
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ב 1882
מקום מגורים במושבה:
עיסוק:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תרפ"ד 1924
השתייכות לקבוצות
אנגלישר מאיר
 
אנגלישר רוזה
פרימן יוסף צבי
 
פרימן צירקה שרה
    פרימן (אנגלישר) מרים   פרימן דרור אהרן מרדכי    
ילדי האישיות המוצגת:   בלקינד (פרימן) פנינה    יודילוביץ (פרימן) צפורה    פרימן שמואל    פרימן יעקב    גינזבורג (פרימן) שרה    פרימן יואל    שור שוחט (פרימן) בת שבע    רטנר (פרימן) רחל
אהרן מרדכי פרימן (שלישי משמאל) יו"ר ועד המושבה, התרנ"ט, 1899
בית המייסד אהרן מרדכי פרימן-דרור עם הגדר המקורית והמרפסת המקורה,
בית אהרן מרדכי פרימן. (מצילומי ניצה וולפנזון, 1966)

המייסד אהרון מרדכי פרימן נולד ברוסיה. בשנת התרמ"ב, 1882, עם התעוררות תנועת חיבת ציון ברוסיה, עלה לארץ. ביפו הצטרף לוועד חלוצי יסוד המעלה ויחד עם שאר מייסדי ראשון לציון עלה על הקרקע בט"ו באב תרמ"ב, 1882. מאז, ובמשך כל השנים, לקח חלק פעיל בכל פעילות ציבורית שנעשתה במושבה על כל צדדיה - החומריים והרוחניים כאחת. כבר בשנה הראשונה חנך את ביתו שהיה לאחד הבתים הראשונים במושבה ובהמשך נטע את כרם הענבים הראשון. באותה שנה יזם את הקמת "בית הספר הראשון" והזמין על דעת עצמו ועל חשבונו מלמד מחברון וכן את הרב חיים טוביה רפפורט. על אדמתו הקים אוהל ממחצלאות ובו שולחן נמוך וארוך והילדים-התלמידים ישבו על הארץ ולמדו.
בשעת המרד נגד פקידי הברון, בשנותיה הראשונות של המושבה, כאשר איים הפקיד הירש להביא כליה על המושבה, קפץ פרימן כנגדו וקרא: "שקר! ראשון לציון חיה תחיה! קול המון כקול שדי! הלאה מפה!" ואחז ברסן הסוסים והפנה את מרכבת הפקיד חזרה לעבר יפו. (ד. יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב- התש"א, עמ' 48).
א.מ. פרימן כיהן במשך 16 שנים בוועד המושבה ובמשך 4 שנים עמד בראשו.היה ממייסדי בית הכנסת, בית מדרש, תלמוד תורה וגמילות חסדים. שנים רבות כיהן כגבאי בית הכנסת יחד עם השו"ב זינגר. ייסד את בית משפט השלום המקומי וכיהן בו כשופט ראשי. יחד עם בוריס אוסוביצקי ייסד את התזמורת הראשונית - האורקסטרה, כמו גם את בית המטבחיים. הוא גייס כספים, עודד לפעילות, לתנועה, לעבודה, למלחמה כנגד ההכנעה וההשפלה מצד פקידי הברון, ומאידך גיסא פעל בכיוון של השגת הסדרים והסכמות למען שלום המושבה שהוא, לדעתו, המטרה העיקרית. הוא היטיב להבין את גודל התקופה - תקופת התחייה - ואת השפעתה המכרעת על עתיד החיים בארץ.
מעניין לציין, שעוד לפני פרסום ספרו של הרצל "אלטנוילנד" פרסם פרימן מאמרים שעסקו בשאלת עתידו של העם והארץ והציע לכנס קונגרס שבו "יטכסו עצה כיצד להשיג את ארץ ישראל בדרך שלום והסכם העמים". בשנת תרס"ד, 1904, ביום השלושים למותו של הרצל, נערך בבית הכנסת הגדול של ראשון לציון הספד כללי בהשתתפות בני המושבות ואנשי ירושלים והיה זה אהרון מרדכי פרימן שנשא את דברי ההספד.
בימי כהונתו כראש הוועד הנהיג את הרישום בספר הנולדים, ספר הנשואים וספר הנפטרים. בימיו קיבלה העדה מהפקידות את המונופולין של ממכר הייןביפו ובירושלים ונוסדו אגודת הכורמים הראשונה וארגון ניסיוני של מובילי היין, שהיוו בסיס ל"מפעל אגודת הכורמים הקואופרטיבית". בתקופתו נפתרה שאלת המסים, נקבע אופן בחירת ועד המושבה, הושגה עצמאות כלכלית של בית המרקחת ושל טחינת החיטה, נוסד הוועד הכללי למושבות יהודה שמרכזו בראשון לציון, נבנתה בריכה להספקת המים, בנו את הקומה השנייה לקליניקה ונבנתה, ביזמתו, גדר מסביב לבית הקברות. ועוד מפעולותיו: ייסד בשנת תרס"ב, 1902, אגודה ציונית ביפו בשם "ברקאי"; התנדב ללכת למושבות הגליל ולערים ולייסד שם אגודות ציוניות; בבירות ייסד את האגודה "נס לבנון", ראש פינה - את "נחלת בנימין", בצפת - את "בית יוסף" ובמטולה ייסד את אגודת "טל החרמון".
פרימן היה יו"ר ועד הציונים לאגודת "עין הקורא" (תרס"ו, 1906); חבר ועדת הביקורת; יו"ר גמילות חסדים וועד תלמוד תורה; יו"ר ועד בית המדרש; יו"ר בית הכנסת הגדול; יו"ר ועד התזמורת; חבר בוועד מח' "אחוזה" ו"חברת ראשוניה".
פרימן הקפיד לרשום ביומנו את כל שאירע במושבה החל מראשיתה ובמלאות 30 שנה לראשון לציון, פרסם את הדברים בספר בן שני כרכים: "ספר היובללקורות המושבה ראשון לציון". הספר משמש מקור רב ערך ללימוד תולדות המושבה.
בשנת התרס"ח, 1908, השתתף פרימן כיועץ להקמת המושבה באר יעקב ולקביעת התקנות שלה, ובטקס חנוכת המושבה נשא את הנאום המרכזי.
כ"סמפטום של תחיה", כדברי דוד יודילוביץ, החליף אהרון פרימן, בראשית דרכו בארץ, את שמו שהיה גלותי בעיניו לשם עברי ופרימן היה ל"דרור". השם "דרור" בא להעיד על המהפכה שחלה בו עם בואו לארץ ועל נחישותו להיות עצמאי ולא להיכנע לפקידי הברון. ואמנם, את נחלתו רכש בכוחות עצמו ומעולם לא היה תלוי בחסדי הברון.
לאחר מותו קראה המועצה המקומית את הרחוב העובר ליד ביתו בשם רחוב דרור. ביתו עומד על תלו עד עצם היום הזה (שנת תשס"ב, 2002).
אהרון מרדכי פרימן נפטר בראשון לציון והובא לקבורה בבית הקברות הישן.

מקורות לציוני דרך
רשימת אזרחי המושבה למשפחותיהם ולאחוזותיהם (רשימת "אזרח" בעל אחוזה), תרס"א, 1901. ע2- 1/2 (1). ארכיון המוזיאון.
אוספים אישיים, תיקי מפתח. ארכיון המוזיאון.
בלקינד מאירה, משפחת מרים ואהרון מרדכי פרימן, 1981. ארכיון המוזיאון.
אהרונסון, רן. הקמתן וראשיתן של זכרון יעקב וראשון-לציון כמושבות חקלאיות, ירושלים: המח' לגיאוגרפיה, האוניברסיטה העברית בירושלים (עבודת מ"א), תשל"ט 1979.
יודילוביץ, דוד. ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון-לציון: חברת "כרמל מזרחי", התש"א 1941.
פרימן, א"מ. ספר היובל לקורות המושבה, "ראשון לציון" מיום היווסדה תרמ"ב עד שנת תרס"ז, ירושלים.
תדהר, דוד. אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ראשונים (תדהר), 1947.
חביב לובמן דב. ראשון-לציון, תל אביב: ספרית ארץ ישראל של הקרן הקימת לישראל, הוצאת "אומנות", תרפ"ט.
חביב, זרובבל. חיבת ציון, שיבת ציון, ראשון-לציון, הוצאת עיריית ראשון-לציון.