מאירוביץ מנשה
שנת לידה: תר"כ 1860
מקום לידה: רוסיה, ניקולאיב
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ד 1883
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תש"ט 1949
השתייכות לקבוצות
אברמוביץ זאב
 
אברמוביץ (פרלמן) חיה שרה
מאירוביץ צבי
 
    מאירוביץ (אברמוביץ) מרים   מאירוביץ מנשה    
בת זוג נוספת מאירוביץ (אברמוביץ) פאני פייגה רבקה        
ילדי האישיות המוצגת:   מאירוביץ אברהם    ארבל (מאירוביץ) לאה    בן צבי (מאירוביץ) ברוריה ברורה    מאירוביץ בר כוכבא    מאירוביץ עזרא    מאירוביץ נחמיה    מאירוביץ עקיבא    אניספלד (מאירוביץ) חנה    דגן (דויטש) יהודית    מאירוביץ זאב    מאירוביץ עמי זכאי    מאירוביץ נתן נתנאל
מנשה מאירוביץ (במרכז) בכרמו, התר"פ, 1920
רשימת חברי לשכת ותומכי ביל"ו בשנים תרמ"ב-תרמ"ג, בכתב ידו של מנשה מאירוביץ
מנשה מאירוביץ (משמאל) ודב חביב לובמן בטקס נטיעות
מספריו של מנשה מאירוביץ
מספריו של מנשה מאירוביץ
התרנ"ג, 1893
בית מנשה מאירוביץ ברחוב רוטשילד. למעלה הכתובת "תרמ"ג ביל"ו 1883"
מנשה מאירוביץ (שלישי מימין), אחרון הבילויים, על מרפסת ביתו עם נכבדי המושבה ביום הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, כ"ט בנובמבר, 1947
בית מנשה מאירוביץ בראשון לציון, נועד להיות מוזיאון בי"לו

מנשה מאירוביץ נולד בניקולייב, רוסיה. אגרונום, בוגר בית הספר הגבוה לחקלאות ברוסיה, אחד משלושה אגרונומים עבריים בכל רוסיה.
בראשית שנת התרמ"ג, 1883, יצא בדרכו לארץ עם ראשוני אנשי ביל"ו. בקושטא, תורכיה, התעכב זמן מה בניסיון להשיג אצל השלטונות אדמה עבור הבילויים שבארץ. בסוף אותה שנה התיישב, יחד עם חבריו הבילויים בראשון לציון.
החבורה התגוררה בצריף אשר על הגבעה. שחזור הצריף הזה נעשה במוזיאון לתולדות ראשון לציון עם הקמתו ובו פריטים אותנטיים מחדר עבודתו של מנשה מאירוביץ. (מאוחר יותר, עם החלפת התצוגות, הצריף המשוחזר פורק והפריטים נשמרים באוסף המוזאון).
במשך שנים רבות פרסם מאירוביץ מאמרים בעיתונות הרוסית בעברית.
במאמריו תיאר את הנעשה ביישוב, הביע דעות על סיכויי פיתוח התעשייה והחרושת בארץ והציע הצעות ורעיונות.
הרבה לכתוב גם בעיתוני הארץ ובכתבי עת וכן עסק בעריכתם.
השתתף עם בן יהודה בהוצאת תוספת שבועית לעיתון "חבצלת" שנקראה "מבשרי ציון". אחד משמות העט שלו היה "מזקני היישוב". השתתף יחד עם לונץ בהוצאת כתב עת באידיש, שמאוחר יותר הפך לעיתון עברי חקלאי בשם "האכר היהודי". הרבה לכתוב בנושאים חקלאיים ופרסם ספר על גידול תולעי המשי.
פרסם ספרים נוספים רבים, הראשון שבהם ספר על המושבות העבריות בארץ ישראל (הספר הוזמן אצלו על ידי "חובבי ציון"). מאמריו הרבים קובצו בספרים.
בכתיבתו עסק גם בנושא היחסים בין יהודים וערבים בארץ, פרסם מאמרים בעיתונות הערבית בארץ וחתם עליהם בשם "אבו אברהם".
בשנת התרס"ו, 1906, נבחר מאירוביץ לחבר מועצת היקבים הראשונה ליקבי ראשון לציון וזכרון יעקב.
במשך שנים עמד בראש הארגון הראשון של מושבות יהודה "התאחדות המושבות ביהודה" - יחד עם חבריו אהרון אייזנברג ודב לובמן. השתתף בשלוש משלחות אל הברון רוטשילד. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה בא כוח הכורמים בפני הממשל התורכי ועסק בענייני ציבור רבים. בשנת התרע"ה, 1915, גורש על ידי הממשל התורכי לטבריה. בהמשך,
נאסר בירושלים, יחד עם רבים מעסקני היישוב, בשנת התרע"ז,
1917.
היה חבר ב"ועד הזמני" שנוסד בארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה וכן ב"אספת הנבחרים" הראשונה. בעד עבודתו לטובת הארץ קיבל בשנת 1921 מהנציב העליון הרברט סמואל אות הצטיינות של קצין האורדן המצוין M.B.E.
שנים רבות היה חבר בוועד המושבה ראשון לציון ואף עמד בראש הוועד ובראשות המועצה המקומית.
בימי כהונתו, בין שאר הפעולות, הונחו במושבה צינורות מים, נסלל הרחוב הראשי במושבה והוקמה "ספריית לבונטין".
מנשה מאירוביץ האריך ימים במושבתו והיה אחרון הביל"ויים.
בקיץ התש"ח, 1948, חודשים מספר לאחר קום המדינה, פנה אל עורכי העתונים "הארץ", "דבר" ו"הבקר" וביקש להדפיס את דבריו הבאים: "משזכיתי לחזות בהגשמת חלומנו הגדול-הקמת מדינת ישראל אשר היה יעודנו ביום עלותנו ארצה לפני ששים ושש שנים - החלטתי לשנות את שמי הלועזי. בתור השריד האחרון של קבוצת ביל"ו אני נוטל לעצמי את הרשות לקרוא את שמי מהיום מנשה הביל"ויי. אני מזמין את כל יוצאי חלצי ליטול שם זה" (ארכיון המוזיאון, א 3/5 תיק 9).

מקורות לציוני דרך
רשימת אזרחי המושבה למשפחותיהם ולאחוזותיהם, תרע"א, 1911. ארכיון המוזיאון, ע2 - 1/2 (2).
אוספים אישיים, תיקי מפתח. ארכיון המוזיאון.
יודילוביץ, דוד. ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון-לציון: חברת "כרמל מזרחי", התש"א 1941.
סמילנסקי, משה. משפחת האדמה, ספריה "לדור", תל אביב: עם עובד, תשי"א-תשי"ד.
פרימן, א"מ. ספר היובל לקורות המושבה, "ראשון לציון" מיום היווסדה תרמ"ב עד שנת תרס"ז, ירושלים.