חביב (לובמן) זרובבל
שנת לידה: תרנ"ה 1894
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשמ"ח 1987
השתייכות לקבוצות
לוין אשר
 
לוין (גולדבלט) דבורה
חביב לובמן (בוריס) דב אברהם
 
לובמן חביב רבקה
    חביב (לוין) שולמית   חביב (לובמן) זרובבל    
ילדי האישיות המוצגת:   חביב רם    חביב אמנון    גרין (חביב) תרצה
תעודת הבגרות של זרובבל חביב, תלמיד המחזור הראשון של הגימנסיה "הרצליה" שראשיתה ביפו והמשכה בתל אביב, התרע"ג, 1913
זרובבל חביב במדי הגדוד העברי, שנות העשרה (למאה ה-20)
זרובבל חביב ( שלישי משמאל), ממתנדבי ראשון לציון לגדוד העברי, מצרים, התרע"ח, 1918
חברי המקהלה מברכים את המנצח זובבל חביב ואת רעייתו להולדת בנם אמנון, התרפ"ט, 1929
זרבבל חביב (משמאל) בעת שליחותו בפולניה, התרצ"ז, 1937
זרובבל חביב (יושב במרכז) יו"ר המועצה המקומית וחברי המועצה לפני תום כהונתו, התש"ה,
זרובבל חביב, ראש המועצה, נואם ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, 8.5.1945
זרובבל חביב, מנהל משרד עליית הנוער בתל אביב, עם יונה לנגר מזכירתו, בעת פרישתו לגמלאות, 1964
תעודת הוקרה לזרובבל חביב מ"אכרי ישראל"
זרובבל חביב כנואם בחסד ובלהט
זרובבל חביב כחוקר תולדות ראשון-לציון, שנות השמונים (למאה ה-20)
הוצא לאור על ידי ועדת יובל השבעים לראשון לציון, טו' באב תשי"ב, 1952
זרובבל חביב, קורות ראשון לציון, ספר המשך לספרו של אביו, דב חביב לובמן, 1971
מפרסומיו של זרובבל חביב, תשמ"ב, 1982
שנה למותו של זרובבל חביב, הוצא ע"י עיריית ראשון לציון
זרובבל חביב כשליח קק"ל בפולניה, 1937. רשימותיו ומכתביו. עורכת ומביאה לדפוס תרצה (חביב) גרין. הוצאת המכון לתולדות קרן קימת לישראל, תשס"ב, 2002

זרובבל חביב נולד בראשון לציון. מראשוני הילדים שהחלו את חינוכם בגן הילדים העברי הראשון שאך זה נוסד במושבה. למד בבית הספר העממי במושבה - בית הספר שלימים יקבל את שם אביו, דב חביב (לובמן). בהמשך, נמנה עם בוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה "הרצליה" בתל- אביב, אשר סיים את לימודיו בשנת התרע"ג, 1913. בתקופת לימודיו שם, הוא מנגן בתזמורת כלי הנשיפה, משתתף בהצגות שמועלות בגימנסיה ובתחרויות היאבקות; מצטרף לתזמורת הסימפונית הראשונה שהקים הופנקו ליד הקונסרבטוריון "שולמית"; יחד עם חבריו למחזור, הוא שותף פעיל בייסוד הסתדרות "הדור הצעיר" שחבריה מתגייסים למשימות הלאומיות והחברתיות של התקופה.
לאחר תום לימודיו, הוא נענה לצו הלאומי של מנחם אוסישקין אשר דרש להכין משפטנים עבור היישוב היהודי והמפעל הציוני ויוצא ללמוד משפטים באוניברסיטת איסטנבול שבתורכיה.
לימודיו שם נקטעו בשל מלחמת העולם הראשונה.
בשנת התרע"ו, 1916, התמנה מטעמו של אהרן אהרנסון לתפקיד ניהולי במסגרת המלחמה במכת הארבה שירד אז על הארץ. עם תום המבצע נשלח, בהמלצתו של מנהל מקוה ישראל אליהו קראוזה, לעבודה במחלקה החקלאית שבנגב במעמד של קצין תורכי ובתפקיד סגן מנהל. במסגרת תפקידו זה, העסיק מאות יהודים ובכך הצילם מעבודת פרך תחת ידם של קצינים תורכיים עוינים.
באותה שנה, בהדרכתו ובסיועו של חנינא קרצ'בסקי, מורה למוזיקה בגימנסיה "הרצליה", מייסד זרובבל חביב בראשון לציון מקהלה ומנצח עליה. עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, לקראת תום מלחמת העולם הראשונה, התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("הראשון ליהודה"), שירת במצרים ובארץ והשתתף בייסוד תזמורת הגדוד.
לאחר השחרור, בראשית שנות העשרים, למד חקלאות באוניברסיטת מונפליה בצרפת, תעשיית יין באוניברסיטת דיז'ון וגידול עופות בגאמבה, ליד פריז.
בשנת התרפ"ד, 1924, נשא זרובבל לאישה את בת מושבתו, שולמית לוין, ויחד הקימו בית ומשק עצמאי ברוח האידאלים הלאומיים והחברתיים, בלב הכרמים שמחוץ למושבה, בהקפדה על עבודה עברית.
זרובבל חביב, כאביו לפניו, הקדיש את מרבית זמנו ומרצו לעבודה ציבורית הן בתחומי המושבה והן במישור הלאומי: בשנת התרפ"א, 1921, נבחר ל"ועד ההגנה" שהוקם ברישיון הממשלה ונטל חלק פעיל בפעילות ההגנה בתקופת המאורעות; חבר פעיל ב"התאחדות האיכרים" הארצית ובוועד החקלאי המקומי; חבר הנהלת הוועד הארצי של קרן קיימת לישראל; חבר הנהלת "הלואה וחיסכון" ומאוחר יותר, יושב ראש ההנהלה; חבר הוועד המקומי לחינוך ובמשך שנים רבות ראש הוועד המפקח של בתי הספר במושבה. במסגרת תפקידו זה, יחד עם המורה אברהם סלומון והרופא ד"ר זוסמנוביץ, מוקם בשנת 1933 מגרש המשחקים במושבה; חבר הוועד המפקח על בתי הספר הכלליים בארץ מטעם מחלקת החינוך של הוועד הלאומי; חבר הוועד המפקח של הגימנסיה "הרצליה"; חבר ברית הציונים הכלליים וציר מטעמה בקונגרס הציוני הי"ט, בשנת התרצ"ה, 1935.
היה לוחם קנאי לשפה העברית. כבר בצעירותו, בהיותו תלמיד הכיתה השמינית שבגימנסיה "הרצליה", בשנת התרע"ג, 1913, הריהו לוקח חלק בהתקוממות נגד החלטת הטכניון בחיפה ללמד בשפה הגרמנית. בחדרו אשר בפנסיון תל-אביבי מתכנסים תלמידי המחזור הראשון של הגימנסיה יחד עם תלמידי המחלקה העליונה של בית המדרש למורים בירושלים ומנסחים תזכיר ובו דרישה ללמד בעברית. התזכיר מופנה אל "חבר הקורטוריום (חבר נאמנים) של הטכניקום בחיפה האדון אשר גינצבורג (אחד העם)".
בהיותו נואם מחונן, נושא זרובבל חביב נאומים רבים באירועים ציבוריים כמו גם הספדים רבים על אישי ציבור ועל בני המושבה שהלכו לעולמם. בשנת התרצ"ו, 1936, הוא מכהן כחבר הוועדה היוזמת להקמת מוזיאון רוטשילד במושבה וכמזכיר כבוד שלה והוא חתום על מגילת היסוד של המוזיאון. בטקס יריית אבן הפינה למוזיאון, נושא זרובבל דברי ברכה בשם ילידי הארץ; ביום הזיכרון השני לפטירת הברון רוטשילד נושא הוא את דברי הפתיחה. מאוחר יותר, בתפקידו כראש המועצה, הוא נואם בקבלת הפנים לספורטאים ערביים, אנגליים ועבריים ומדבר בשבח הספורט כגורם חשוב הן ביחסים הפנימיים בארץ והן בין בני לאומים שונים. יכולתו כנואם באה לביטוי ייחודי בעת שמילא שליחויות לאומיות בגולה: הראשונה בשנת התרצ"ז, 1937, עם צאתו בשליחות הקרן הקימת לישראל אל גולת פולין, הגדולה בקהילות אירופה דאז, והשנייה - בתקופת מלחמת השחרור, כשיצא בשליחות הנהגת היישוב בראשותו של דוד בן גוריון (יחד עם יעקב אורי, ממייסדי נהלל) אל קהילות יהודי דרום אמריקה.
בשנת התרצ"ט, 1939, בבחירות לראשות המועצה המקומית בראשון לציון, עומד זרובבל חביב בראש רשימת "האזרחים" ועושה צעד נחשוני במושגי הימים ההם: הוא מקים קואליציה עם סיעת ההסתדרות ונבחר לראשות המועצה. תקופת כהונתו נמשכת שבע שנים, בשנים 1946-1939, שנות מלחמת העולם השנייה.
בתקופת כהונתו הוכנה תכנית אב לפיתוח המושבה; הועמד בית כנר לרשות מקימי מד"א במושבה; נסתיים המשא ומתן עם ממשלת המנדט בעניין הבעלות על החולות (גם בשנים הבאות ימשיך לטפל בגיבוש התכניות לפיתוח החולות); הספקת המים רוכזה בבעלות המועצה; נסללו כבישים ומדרכות; חוזק הקשר עם הוועד הלאומי. כראש המועצה, נטל חלק בדיוני המוסדות המרכזיים של היישוב והיה פעיל בגיוס בני היישוב לצבא הבריטי ולאחר מכן - בענייני ההעפלה והמרי נגד השלטון הבריטי.
החל בשנת 1949 ועד צאתו לגמלאות בגיל 70, מכהן זרובבל חביב בתפקיד מנהל משרד עליית הנוער בתל-אביב. במקביל, הוא נמנה עם מקימי ארגון "יד לבנים" וממלא במשך שנים את תפקיד יושב ראש הארגון. הוא מקים בראשון לציון את סניף "החברה לחקר המקרא" ומכהן כיושב ראש עד ליומו האחרון. בשנת 1957, נתמנה על ידי ראש העירייה, גב' חנה לוין, כחבר בוועדה שחקרה את שאלת מייסדי ראשון לציון. במישור הפעילות הפוליטית ארצית, היה חבר הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית. את כל שנותיו המאוחרות הקדיש לחקר תולדות ראשון לציון ושיבת ציון המודרנית - היא העלייה הראשונה - וכן לטיפוח המודעות לתפקידו המכריע של הברון רוטשילד - "אבי היישוב" - בהגשמת החזון הציוני. דגש רב שם על ראשוניותה של ראשון לציון בתקומת ישראל ובחיי החברה והתרבות. סייע בידיו של גרשון מן בריכוז החומר הארכיוני העירוני. יזם שוב - 50 שנה לאחר יזמתו הראשונה שלא יצאה אל הפועל בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה - את הקמתו של המוזיאון לתולדות ראשון לציון ופעל רבות אצל ראשי העיר עד אשר זכה להשתתף בחנוכתו. בהמשך, סייע לעובדי המוזיאון, בראשות רחל גיסין שהקימה את המוזיאון ופיתחה אותו, בתיעוד ימיה הראשונים של המושבה והתמיד בכך עד לימיו האחרונים. פעל רבות לשימורם של אתרים היסטוריים בעיר. את ביתו הפרטי הקדיש להקמת מדרשה לחקר חיבת ציון. ביתו זה שימש, מיום הפיכתו לבית ציבורי, אכסניה לחוג התנ"ך, שאותו הקים שנים רבות קודם לכן ואשר אותו טיפח ודאג לשמר עד יומו האחרון.,
וכך אמר בישיבת הוועד המנהל של הבית, שהתקיימה ב-8.10.1986: "כאשר החלטתי להקדיש את ביתי למדרשה הייתה לי מחשבה פשוטה מאוד שהבית ישמש מבצר להיסטוריה של הציונות בראשיתה, לחיבת ציון ולשפה העברית".
למן נעוריו ועד לימיו האחרונים, שלח זרובבל חביב ידו בכתיבה. מאמריו ורשימותיו הרבים התפרסמו בעיתונים יומיים ובכתבי עת החל מ"בוסתנאי" ועתון "הבקר" כלה ב"הארץ" וב"העובד הציוני", ביטאון הליברלים העצמאיים (הפרוגרסיביים). פרסם חוברות בנושאים הקשורים בתולדות ראשון לציון ובמלאת לעיר 90 שנה, פרסם את הספר "קורות ראשון לציון" ובו חלק ראשון שנכתב בעבר על ידי אביו, דב חביב לובמן, וחלק ההמשך - נכתב על ידו. רבים מבין חוקרי תולדות היישוב השכימו לפתחו לראיינו, להתפלמס עמו ולדלות ממנו זיכרונות, ידיעות והערכות.
זרובבל חביב נפטר ביום הכיפורים תשמ"ח, 1987, והוא בן 93.
הובא לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון.