דויטש שבתאי
שנת לידה: תרמ"ה 1885
מקום לידה: לטביה, ריגה
שנת עלייה: תרס"ז 1907
שנת הגעה למושבה: תרס"ז 1907
מקום מגורים במושבה: בית דב חביב לובמן
שנת עזיבה: תר"ע 1910
לאן עזב:
שנת פטירה: תש"ל 1969
מקום קבורה: ישראל, יקנעם
שרולוב הירש
 
שרולוב רחל
דויטש אברהם
 
דויטש בת שבע
    דויטש (שרולוב) צפורה   דויטש שבתאי    
ילדי האישיות המוצגת:   אס (דויטש) שרה    מימון (דויטש) דבורה    דותן (דויטש) משה    ליבדיק (דויטש) חנה    שמיר (דויטש) רחל    רודיק (דויטש) רבקה

שבתאי (שבתיאל) דויטש נולד בריגה, לטביה. שם עמדה לזכותו פעילות ציונית ענפה אשר הושפעה מאוד מתורתו של לילינבלום: חבר במערכת העיתון היהודי "די אידישע שטימע"; מדריך ומתרים מטעם קרן היסוד שסבב בערי ליטא וכתב על חיי היהודים בעיירותיהם; פעל בסיים הליטאי לטובת היהודים; הקים הכשרה חלוצית - קיבוץ יהודי חלוצי בשם "הכובש" שביסודו עמד רעיון עבודת האדמה ואשר חבריו שם אכן עלו ארצה והתיישבו בתל יוסף, בעין חרוד, בעמק ובשרון; חבר באגודת "קדימה" - צעירים ציוניים בווילנה; חבר פעיל בוועד "פועלי ציון" אשר הסתיר בביתו בווילנה את הארכיון של כל 65 הסניפים לצד כלי נשק להגנה עצמית ומכונת דפוס להוצאת כרוזים שקראו לשביתות ולמחאות נגד שלטון הצאר.
בשנת 1905 נשלח לוועידת פועלי ציון שהתקיימה בקליבלנד, אוהיו, ארה"ב. שם נבחר כציר מקומי לכינוס של סוציאליסטים- טריטוריאליסטים. בקליבלנד למד חקלאות כדי להכשיר את עצמו לעלייה ולהתיישבות חקלאית בא"י. בשנת 1907 עלה לארץ והתיישב בראשון לציון, כאן עסק בגידול עופות "באופן מלאכותי" כמו שמכנה זאת א. מ. פרימן. גם לחיי התרבות במושבה תרם את תרומתו: בהיותו מחונן בקול ערב ובידיעות בשדה הזמרה, וכמי שכבר בילדותו הנעים בקולו בבית הכנסת ועבר לפני התיבה, הקים במושבה הצעירה את המקהלה הראשונה. במקהלה השתתפו "כל סוגי המושבה" (ד. יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התשי"א, עמ' 514) והשירה התבצעה בארבעה קולות.
משחלה בקדחת, נאלץ לעזוב את המושבה ועבר לבת שלמה, שם ניהל משק חקלאי. בהמשך, סייע בעתלית בתחנת הניסיונות של אהרון אהרונסון עד אשר חלה שוב וחזר, בשנת 1911, לווילנה.
בשנת 1927, בקובנה, בצד המשך פעילותו הציונית בגולה, פרסם שבתאי דויטש תכנית להתיישבות בארץ ישראל יחד עם תכנית למימון ההתיישבות.
באותה שנה, שנתיים אחרי עליית משפחתו, חזר שבתאי דויטש לארץ.
במגדיאל הוא מטפח פרדס.
בהמשך, נענה לקריאתו של יהושע חנקין ומתנדב לעלות ראשון על אדמת יקנעם ובמשך שנתיים הריהו חלוץ לפני שאר המתיישבים. ביקנעם הריהו "האיש עם הטורייה" - תמיד העדיף את עבודת האדמה על פני פעילות אחרת.
האמין באמונה שלמה בהגשמה עצמית דרך עבודת החקלאות, אך לא משך ידו גם מפעילות ציבורית.

מקורות לציוני דרך
יודילוביץ, דוד. ראשון-לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון-לציון: חברת "כרמל מזרחי", התש"א 1941.
פרימן, א"מ. ספר היובל לקורות המושבה, "ראשון לציון" מיום היווסדה תרמ"ב עד שנת תרס"ז, ירושלים.
מימון, דבורה. הבית על הגבעה, הוצאה עצמית, 1977.