פינברג (בלקינד) פאני
שנת לידה: תרי"ח 1858
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ג 1883
מקום מגורים במושבה:
עיסוק:
שנת עזיבה: תרמ"ה 1885
לאן עזבה: ישראל, גדרה
שנת פטירה: תש"ב 1942
השתייכות לקבוצות
פינברג משה הרץ
 
פינברג לובה
בלקינד מאיר
 
בלקינד (גלצטוך) שפרה
    פינברג ישראל לוליק   פינברג (בלקינד) פאני    
ילדי האישיות המוצגת:   פינברג אבשלום    וילבוש (פינברג) שושנה    שוהם (פינברג) צילה
פאני וישראל לוליק פינברג וילדיהם בחצר הבית בראשון לציון, התרס"ג, 1903
פאני פינברג, בתה שושנה ונכדתה זהרה, שנות העשרים (למאה ה-20)
פאני פינברג (יושבת רביעית מימין) בחנוכת בית בלקינד, נות השלושים (למאה ה-20)
פאני פינברג (מימין) וגיסתה פנינה בלקינד

פאני פינברג נולדה בלהויסק, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. למדה מפי אביה המורה ובעל ה'חדר המתוקן', מאיר בלקינד, וכן למדה בבית ספר לבנות בבוריסוב. רכשה בקיאות רבה בתנ"ך.
בהמשך, עברה אל אחותה בפטרבורג כדי להמשיך וללמוד שם רוקחות.
בשנת התרמ"ב, 1882, החליטה להצטרף אל שני אחיה הביל"ויים ובחודש אלול, באותה שנה, הגיעה לחוף יפו והצטרפה אל קבוצת הביל"ויים בבית אנטון איוב. את התלהבותה מתחיית העם והארץ פרסמה, מאוחר יותר, בעיתון "המליץ". וכך כתבה אל אחותה ברוסיה: "--- אם לא תדעי לך, אחותי תמתי, מה נעמו החיים בנאות שדה ומשכנות אכרים, קומי עלי אלינו על אדמת הקודש, שאפי את רוח קדשה ותפארתה במרום הריה ובשפל עמקיה. הדעת הזאת, כי על אדמת אבותינו עומדות רגליך, תפח בך רוח חדשה לא שערוה כל אחינו יושבי חוץ ---".
יחד עם חבריה הביל"ויים הגיעה לראשון לציון. כאן הייתה היא המבשלת לכל הקבוצה והדואגת לכולם. ובנוסף לכך, הייתה עוזרת לרופא המושבה בעבודתו.
משנישאה לישראל לוליק פינברג, עברה עמו לגדרה. כמוהו, נהגה באומץ לב ובתקיפות כלפי ערבים שהתקיפוה. למדה את השפה הערבית ונאמר עליהשדיברה "כאחת הפלחיות".
בחדרה, לשם עברה עם משפחתה בשנת התרנ"ח, 1898, למדה מהערבים את שיטותיהם, שכללה אותן והעבירה אותן לאחרים - "חלוצת החלוצות" כינו אותה, מורה של כל המתיישבות. למרות הקשיים המרובים והקדחת שהפילה חללים, דרשה בתוקף להמשיך ולא נתנה לבעלה להתייאש. אחרי מותו, המשיכה לנהל את המשק המשפחתי. רק עם פרוץ המאורעות בשנת 1921, עזבה אל בתה בתל אביב.
את שנותיה האחרונות עשתה בראשון לציון ומשנפטרה, הובאה לקבורה בבית הקברות הישן בעיר.